יום רביעי, 4 בנובמבר 2015

מבקשים עוד ניסיון !

וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ! (פרק כג'פסוק ב')


"וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ". אמרו במדרש (בראשית רבה נח'): מהיכן בא אברהם? "מהר המוריה בא"! הוא הגיע לאחר מעמד עקידת יצחק. ולשם מה צריך המדרש לספר לנו מהיכן הגיע אברהם? אלה ללמד אותנו כמה גדולה הייתה שרה אימנו שגִדלה בן כמו יצחק, שהיה מוכן למסור את נפשו למען הקב"ה.

וכותב רש"י: שנסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה, שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה.

נחשוב לרגע מנקודת המבט של אברהם אבינו. צועד הוא לעבר הר המוריה בכדי להעלות את בנו לעולה לפני ה'. השטן נדמה להם בדרך כנהר גועש שמאיים להטביע אותם אך עומדים הם בכל הניסיונות והמעכבים. הרגשה של פחד, ציפייה וחוסר ודאות לגבי העתיד. אך אין זמן לחשוב.. מגיעים הם אל ההר, והמזבח נבנה במקום המיועד. יצחק מבקש מאביו לקשור אותו אל המזבח בחוזקה. ואז ברגע האחרון בעוד אברהם מניף את ידו, נשמעת קריאה: "אַבְרָהָם אַבְרָהָם!" עצור! כל זה היה ניסיון אחד גדול! "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה!" אברהם מופתע, אך מתעשת במהרה ומחליף את קורבנו באיל שהסתבך עם קרניו באחד העצים, ובא לציון גואל! אנחת רווחה... הדבר הבא שאברהם חושב עליו הוא להגיע כבר לביתו, לרוץ לשרה אשתו ולספר לה: "אל תשאלי!? איזה ניסיון ענק עברנו... הדרך הקשה, השחיה בנהר, גלים איימו להטביע.. המלאך שהגיע ברגע האחרון..." מגיע הוא אל מפתן הבית, ואז מתברר לו שאשתו האהובה נפטרה מצער ברגע ששמעה על העקידה.. אך ורק בגלל שקיים את רצון הבורא... איזה מפח נפש, איזה צער...

נדמה שניסיון זה, גדול בצערו מהניסיון הקודם. הרי רק רציתי לעשות את רצונו של הקב"ה. למה זה מגיע לי?! חז"ל על מקרה דומה מַּשְׁלוּ משל "לעבד שבא למזוג כוס לרבו,  ושפך לו קיתון על פניו" (סוכה כח:).  לכאורה  זה אותו מקרה.  אברהם אבינו  השכים לעשות  את רצון קונו, אך קיבל בחזרה דלי של מים צוננים בפניו.. אדם משקיע מזמנו ומכספו בכדי לקיים מצוות צדקה. חונה הוא את רכבו וממהר להעניק את התרומה הנדיבה עם כל הכוונות והייחודים. שש ושמח בשמחתה של מצווה חוזר הוא לרכבו, והנה על השמשה ממתין דוח חנייה של 500 שקלים. איפה הצדק? ולמה דווקא עכשיו?

מלמד אותנו הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו) בספרו מסילת ישרים  (פרק א').  "כי כל עניני העולם בין לטוב בין למוטב (נראה כרע), הנה הם ניסיונות לאדם" עכ"ל.

מציאות האדם בעולמו היא תמיד להיות "בוחר". זה מה שמייחד אותנו משאר הנבראים הפחותים שיש בעולם. יש בנו נשמה טהורה, ואותה נשמה היא זאת שנותנת לנו את אפשרות הבחירה. בלעדיה יש רק גוף, ואין משהו נוסף.

אך ברגע שניתנה הנשמה, פה נדרש האדם להחליט, את מי אני מפנק? במה אני משקיע יותר, בגוף או בנשמה...? והבחירה הזאת קיימת בכל רגע ורגע, מיום שבו אדם עומד על דעתו, ועד לרגע שבו הוא מחזיר את נשמתו לבוראה. ברגע שאדם עומד בניסיון אחד, ניסיון נוסף נמצא מעבר לפינה. אין רגע דל! אדם שחפץ לקיים את מטרת ייעודו בעולם בצורה מושלמת, צריך לדעת שהוא נמצא בפסגת היעוד שלו ברגע שהוא "בוחר". ללא בחירה האדם מאבד את מטרת תפקידו בעולם. ושיהיה ברור! האדם יכול לברוח מתפקידו ולהימנע מבחירות [קשות] בחייו. יבחר הוא תמיד בקל ובלא מחייב, ישמע לגופו התאב תמידית, ויזניח את נשמתו שצעקותיה הופכות חלשות ולא נשמעות יותר ויותר. יתפח לעצמו על השכם על כך שיש לו "לב טוב[?]" ו"מידות טובות[?]". וימתין הוא למועד הגשת המבחן ("כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה"). אך אדם שמבין את מטרת בואו לעולם, יחפש את הניסיון, כי מבין הוא שמטרת הניסיונות היא: "לְמַעַן עַנּוֹתְךָ וּלְמַעַן נַסּוֹתֶךָ לְהֵטִיבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ" (דברים ח טז'). גודל הטובה באחריתו של האדם נמדדת על פי המבחנים שהוא עבר. אתה מגיע לשלמות יותר גדולה ע"י כך שאתה עומד בעוד ניסיון. "אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" (איוב ה ז')! אם אדם לא מרגיש שהוא נמצא בניסיון, הוא מבזבז את זמנו לריק.

אתה מרגיש שאין לך ניסיונות, שאתה לא "בוחר"? תאתגר את עצמך... מתי אתה קם לתפילה? אתה יכול להקדים ברבע שעה ולהניח תפילין כמו בן אדם? הנה לך ניסיון. אתה יכול להגיע שמח לבית לאחר יום עבודה? הנה לך ניסיון. תחפש את הניסיונות, כי זהו תפקידך בעולם הזה! אברהם אבינו מבין זאת היטב. מגיע הוא לאחר העקידה, מבין שהנורא מכל קרה, יודע הוא שזה עוד ניסיון.  עוד אירוע שבו הוא נדרש לבחור איך להתנהג..  איך  להגיב.. והרי לשם מה הוא פה? לא יכעס ולא יהרהר כלפי מידותיו של הקב"ה. לא יתלונן    למה זה  מגיע לי?!  אלה  ישב  "לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ"  כי כך  צריך  לעשות.

רק כך אנו מקיימים את היעוד שלנו בתור בני אדם, בוחרים בלבחור!