וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים... וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ (פרק יא פסוקים א' - ד')
לאחר המבול יוצאים נח ומשפחתו מהתיבה ומתחילים ליישב את העולם. במשך הזמן מתרחבת וגדלה משפחתו של נח שהחלה משלושת בניו, שם חם ויפת. ומשם ממשיכה היא להתפרס להמוני משפחות שהם השורש של כל אותם שבעים אומות שיאכלסו את העולם בעתיד. אחד מצאצאיו של נח היה אדם בשם נמרוד, אדם שהיה מאוד חזק וגיבור ציד, דבר שהביא אותו לידי גאווה ורצון לשלוט על כל מה שרק אפשר.
נמרוד היה בנוסף בעל השפעה רבה, והיה "צד" אנשים בדיבורו, ואכן הצליח הוא לשכנע את רבבות האנשים שחיו בתקופה זו, שהיו כולם בעלי שפה אחת (לשון הקודש) ודברים אחדים (עצה אחת), באחד מרעיונותיו הנועזים שהיה לבנות מגדל שראשו יגיע השמימה,
ובכך לסמל את ההתקוממות של האדם מול בורא העולם, וגרם להם להתייצב ולעמול בכדי לממש את משאלתו המוזרה.
עוד לאחר המבול כבר כותבת התורה את דבריו של הקב"ה שמעיד על האדם, נזר הבריאה: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו". ומפרש על כך רש"י: "משננער לצאת ממעי אמו, נתן בו יצר הרע" (בראשית רבה לד י'). כלומר, כבר מהרגע שהאדם נולד שוכנת בו מציאות של יצר הרע. ואכן למרות שמדובר רק בקצת יותר מ-300 שנה לאחר המבול, שעוד חקוק לכל האנושות העונש החמור שבא בעקבות פריקת עול ומתירנות, מתחילים דור הפלגה להתקומם נגד מי שאמר והיה העולם. לא רוצים הם לחיות לפי החוקים!
רוצים לפרוק עול, ולהתעלם אף משבע מצוות בני נח. אך מה ניתן לעשות? נמצאים הם באיזור בקעה ששמה "שנער", שעליה אמר ריש לקיש (בראשית רבה לז ד'): ולמה נקרא שמה שנער? ששם נִנְעֲרוּ מתי דור המבול! רואים הם בבקעה מה עלה בגורלם של כל אותם אנשי העולם שנגזר עליהם כליה בגלל מעשיהם, וכתגובה הם מרגישים שחייב לקום ולמחות נגד.
רש"י עורך השוואה בין דורו של נח - דור המבול, לדור הפלגה: ואומר שאם תבוא ותשאל איזה דור היה יותר גרוע במעשיו, דור המבול, או דור הפלגה? הרי רשעת דור הפלגה קשה יותר! שאומנם לא חטאו בעבירות חמורות כדור המבול, אך העזו למרוד ולכפור בהקב"ה! ואם כן למה עונשם של דור המבול היה יותר קשה, שאֵלו [דור המבול] נשטפו במים ונאבדו מן העולם לגמרי, ואילו בני דור הפלגה רק נפוצו על פני כל הארץ?
עונה על כך רש"י: שדור המבול היו גזלנים והייתה מריבה בניהם. ואילו דור הפלגה היו נוהגים אחווה ורעות בניהם שנאמר "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים". אם כן הייתה אחווה גדולה בין פועלי הבניין הכופרים של דור הפלגה. ומעניין לראות שקצת לאחר שה' מענישם ובולל את שפתם, כפי שנאמר: "הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ". מבאר רש"י שהם הגיעו למצב של "אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ" זה שואל לבנה וזה מביא טיט וזה עומד עליו ופוצע את מוחו...
שואל הרב שטיינמן שליט"א: איך יתכן שדווקא במצב של אחדות נפלאה שכזו: "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ.." הגיעו הרשעים הללו לרצוץ את מוחו של איש באחיו?! הייתכן?! האם זו אחדות?! מה בסך הכל עשה המסכן, לא הבין מה ביקשו?! ומבאר הרב מהי אחדות אמיתית: אחדות שהיא לא לשם שמים, אלא כדי למרוד בהקב"ה זו אחדות מדומה, שמביאה לידי רצח!!! אם ראית אחדות בין רשעים המבקשים למרוד בה' ולעקור את שורשי היהדות אל לך לתמוה אם לבסוף יאכלו הם האחד את "רעהו" עכ"ל. אחדות, זה שאתה מוכן לעשות למען חברך גם שזה בא על חשבון טובתך האישית! לא כל מטרה מקדשת את האמצעים! אצל בוני המגדל כל האחווה והאהבה שהיו בניהם נעלמו כלא היו ברגע שראו שצריכים הם לוותר למען האיש שלצדם.
מספרים לנו חז"ל (מדרש תהלים לז) שאברהם שאל את שֵׁם בן נח: "בזכות מה יצאתם מהתיבה?" הרי כל העולם בתקופת המבול היה בזמן של דין, והייתה צריכה להיות לכם זכות שתוציא אתכם מהתיבה. ענה לו שֵׁם: "בזכות הצדקה שהיינו עושים שם". אמר לו אברהם: "וכי מה צדקה היה לכם לעשות בתיבה? וכי עניים היו שם?" ענה לו שֵׁם: "בצדקה שעשינו עם הבהמה חייה ועוף. לא היינו ישנים! אלה נותנים היינו לפני זה ולפני זה כל הלילה". אותה שעה אמר אברהם: "ומה אלו, אילולי [אם לא] שעשו צדקה עם הבהמה וחיה ועוף לא היו יוצאים. ואני אם אעשה צדקה עם בני אדם שהם צלמו של הקב"ה על אחת כמה וכמה". זהו חסד אמיתי, חסד שהוא לא על מנת לקבל תמורה.
אדם שכל רצונו הוא לעשות את דברו של הקב"ה מסוגל להגיע לרמה כזאת של אהבה ונתינה גם ברגעי קושי. אך אדם שכל האחווה והנתינה שבו מגיעים מרצונו של יצרו הרע, בהגיע המשבר הכי קטן נשבר הוא, וכך נעלמים להם האחווה והנתינה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה