עולם כמנהגו נוהג!

וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד! וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי. (פרק א לא')

גולת הכותרת של כל הבריאה, היא יצירתו של האדם הראשון - נזר הבריאה.

אדם הראשון זה לא מה שלימדו אותנו בבית הספר הממלכתי, על האדם הקדמון שחי במערה והיה רץ אחרי בעלי חיים עם נבוט. אדם הראשון היה יציר כפיו של הקב"ה! ואומרים חז"ל (קהלת רבה פרשה ח) שעקבו היה מכהה גלגל חמה [כלומר: החלק הכי נמוך אצלו, העקב. היה ברוחניות יותר גבוהה מאור השמש], ואף המלאכים חשבו לומר לפניו קדוש קדוש.. כי טעו בו וחשבו שהוא בורא (בראשית רבה פרשה ח). וטעות בידינו לחשוב שזהו "אדם" כפי שאנו מכירים, ילוד אישה.. ולמרות גדולתו הרבה, רואים אנו שזמן קצר לאחר יצירתו כבר אכל מהעץ היחיד שנאסר עליו לאכול ממנו. ועלולים אנו לחשוב שאולי יש פה איזה פחיתות ברמתו של אדם הראשון, ועלולה אפילו להתגנב מחשבה לליבנו שאנו היינו מצליחים להישמר מלטעום מאותו פרי אסור. אך עלינו לדעת שעניין חטא אדם הראשון הוא עמוק ונסתר. הרמב''ן בפתיחה לספר בראשית כותב שאין לנו הבנה בחטאו, ולראיה אף מלאכי השרת שאלו להקב''ה: "מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון?" (שבת נה:), הניסיון של אדם הראשון באותם רגעים היה מורכב מכל הניסיונות שאנו מתמודדים איתם היום ביחד. כל התאוות שקיימות היום, בגלולה אחת ברגע אחד.

וברגע שלאחר החטא כבר לא ניתן היה להחזיר את הגלגל אחורה. האדם הראשון יורד מרמתו המופלאה ונקנסת מיתה לעולם, ובנוסף ישנם 39 קללות שמורידים את העולם מרמתו שהייתה בעת הבריאה.  אך ניתן לומר שהשינוי הכי מהותי שהתרחש הוא, שעד לפני החטא יצר הרע היה חיצוני לאדם, ורצון האדם היה אך ורק לעשות טוב מטבעו. אולם כפי שכותב רבי חיים ויטל זצוק"ל: "מיום שאכל אדם הראשון מעץ הדעת טוב ורע, אין לך דבר שאינו מעורב מטוב ורע, ואפילו התורה הקדושה שאין יותר ''טוב'' ממנה, גם בה יכול האדם ליפול לרע, וכמו שאמרו חז"ל (יומא עב:): זכה- נעשית לו סם חיים. לא זכה- ..." (שערי קדושה שער א'). ונטייתו הטבעית של האדם היא כבר לא לטוב, אלה לרע! כפי שמעיד הקב"ה בעצמו: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (ח כא'). ומפרש על כך רש"י: "משננער לצאת ממעי אמו, ניתן בו יצר הרע". כלומר, כבר מהרגע שהאדם נולד שוכנת בו מציאות של יצר הרע, ובכל משך חייו עתיד הוא לעשות עמו מלחמות גדולות, ולנסות להרחיקו מן הטוב.

אך לשמחתנו המציאות הזו של העולם שקיימת עד היום, היא זמנית ולצורך תיקון בלבד. ותמשך כפי שאומרים חז"ל (סנהדרין צז.), 1000 שנה כנגד כל יום בבריאה. והנה אנו נמצאים היום כבר בשנת 5776! שזה ממש רגעים אחרונים לפני כניסת השבת. ליתר דיוק אנו נמצאים ביום השישי בשעה 18:37. [אומנם הכניסה הכי מאוחרת של השבת על פי הלוחות היא  ב 19:34 (עניין של 40 שנה בערך), אך איננו יודעים ע"פ איזו כניסת שבת החליטו בשמיים, ואולי בכלל לפי שעון חורף...].

כך או כך צריכים אנו כבר להתחיל להחזיק חזק ולהמשיך להאבק ללא פשרות ביצר שנטמן בנו לצורך תפקידינו, ולהמשיך לתקן את אותו חטא קדמון שגם לנו היה חלק בו, כי הרי כל נשמות ישראל הם ניצוצות מנשמתו של אדם הראשון. המטרה היא להגיע בהצלחה לכניסת השבת ולקבל את פני המשיח. ומי שיטרח בערב שבת – יאכל בשבת! (עבודה זרה ג.)

ורק אז יגיעו הימים שהעולם נברא למענם, ימים של עונג רוחני עצום שלא ניתן לתארם במילים. ימים שעליהם הרמב"ם אומר: "עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג" (מלכים יב א). כלומר, העולם חוזר לנהוג כמנהגו הראשון כפי שנברא בראשית! המצב של היום, זה כבר לא מנהגו של העולם לאחר שהשתנה ללא היכר בעת שניתקלל וצנח ממדרגתו.

גם האדם עתיד לחזור למדרגתו בכך שיצר הרע כבר לא ישכון בתוכו ויתבטל. כפי שאומרת הגמרא: "דרש רבי יהודה: לעתיד לבוא מביאו הקב''ה ליצר הרע ושוחטו" (סוכה נב.). שחיטה זו של יצר הרע היא הביטול של הכוח שגורם לאדם לבחור ברע ובדברים שהם נגד רצונו של הקב"ה, ובכך האדם יהפוך להיות שלם וללא נטיות תמידיות לרוע. כפי שאומר הנביא יחזקאל: "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם. וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר" (פרק לו פסוק כו').

שנזכה בעז"ה להיכנס לימים אלו בקרוב..