יום שלישי, 29 בספטמבר 2015

הערך הכספי של לימוד התורה

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד- שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ! (תהילים קכב)


אמר רבי יהושע בן לוי: מהו שכתוב (מכות י.): "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד, שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית ה' נֵלֵךְ"?

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שמעתי בני אדם שהיו אומרים, מתי ימות זקן זה, ויבא שלמה בנו ויבנה בית הבחירה ונעלה לרגל, ושמחתי. עכ"ל

דוד המלך היה חפץ בכל מאודו לבנות את בית המקדש, אך לא קיבל לכך אישור מה' מפני שהיו בתקופת מלכותו הרבה מלחמות על גבולות הארץ ודוד המלך לקח בהם חלק פעיל. ולכן בישר לו נתן הנביא שרשאי הוא רק להתחיל ביסודות של המקום, ואילו בית המקדש עצמו יוכל להיבנות רק על ידי שלמה בנו.

העם ששמע את הבשורה, אהב מאוד את המלך דוד אך גם ציפה וייחל לביניין בית המקדש. ולפעמים היו נאנחים ואומרים: "אחח, מתי כבר נוכל לבנות את בית המקדש, ונעלה לרגל כפי שכתוב בתורה.."

דוד המלך שהיה שומע מהעם את האנחות הללו, היה שמח. למרות שיש פה גם קצת איזה רמז לכך שהעם ממתינים לסיום מלכותו.. דוד לא הקפיד על דבריהם של העם, ולהפך.. ברוב ענוותנותו פנה אל ה' בבקשה לקצר את מלכותו (וימי חייו) בכדי לאפשר לבית המקדש להיבנות..

בתגובה לבקשתו של דוד - "אמר לו הקב"ה: "כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף" (תהילים פד), טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח!" (מכות י.)

כלומר, הקב"ה מעדיף יום אחד שדוד המלך עוסק בתורה יותר מהעולות שעתיד שלמה להקריב על גבי המזבח בבית המקדש.

ואם אפשר לאמוד את זה בכסף...:


מתארת לנו התורה (מלכים א, ח) את יום חנוכת המקדש, ואת כמות הקורבנות שהקריבו שם:

מלכים א פרק ח

כמות עצומה של קורבנות :


שקופית6

כמה כסף "נשפך" ביום הראשון של חנוכת בית המקדש?


מתוך "ארגון מגדלי הבקר בישראל" המחיר הממוצע של בקר (פרה למשל) הוא: 10,000 ש"ח , והמחיר הממוצע של צאן (כבש) הוא 2,500 ש"ח. ואם נכפיל את הסכום במספר הקורבנות שהוקרבו באותו היום:

שקופית8

זה מצטבר לסכום עצום של:


שקופית9

יותר מחצי מליארד שקל! הקריבו באותו יום על גבי המזבח.

ולמרות כל הזהב והכסף שעלה למרומים לריח ניחוח לה', אומר הקב"ה לדוד המלך: "כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף" (תהילים פד), טוב לי יום אחד שאתה עוסק בתורה לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח!".

כך הקב"ה המחיש לדוד המלך, את הערך של לימוד התורה.

וכך הוא המסר שדוד המלך מעביר לנו ש- "טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי, זָהָב וָכָסֶף!. (תהילים קיט ט)

יום חמישי, 24 בספטמבר 2015

להתחיל ברגל ימין

וַיְכַל מֹשֶׁה לְדַבֵּר אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם, אֲשֶׁר תְּצַוֻּם אֶת בְּנֵיכֶם לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת!  (פרק לב פסוק מה' מו')


לאחר שבמהלך כל ספר דברים עומד משה רבינו ומוכיח את עם ישראל בכל הנושאים שצריכים חיזוק רגע לפני הכניסה לארץ ישראל, מסכם הוא כעת את דבריו בשירת האזינו. הרמב"ן כותב ששירה זו כוללת בתוכה נבואה לעם ישראל והיא נאמרה בצורה תמציתית ומגלה לעם את כל אשר יתרחש מרגע כניסתם לארץ המובטחת, ועד לגאולה השלמה. שירה שעליה אומרים חז"ל (ספרי): "גדולה שירה זו שיש בה עכשיו, ויש בה לשעבר, ויש בה לעתיד לבוא, ויש בה לעולם הבא".

השירה מתחלקת לכמה חלקים, היא פותחת ומדברת על הכרה במידותיו של הקב"ה, "הַצּוּר [הקב"ה] תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט [וצדק]. אֵל אֱמוּנָה, וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" מזכירה היא את ההיסטוריה שקדמה לעם ישראל, "זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם [מיום שנברא העולם], בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר, שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ [תבקש שיספרו לך על בריאת העולם, דור המבול והפלגה]. בהמשך מתואר המצב שעם ישראל הגיע לאחר ששבע קצת נחת, "וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן [מרוב תענוגים גשמיים] וַיִּבְעָט. שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ [נטש את קיום המצוות] וַיְנַבֵּל צוּר יְשֻׁעָתוֹ". מתרחק הוא מאלוקיו עד כי "וַתִּשְׁכַּח אֵל מְחֹלְלֶךָ" [שכחת מי הוא שהטיב לך].  לאחר מכן  מתואר  העונש על מעשי העם  עד כדי כך ש"אֵשׁ  קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית". ולפני סיום, משה מסיים את התוכחה ומודיע לעם שידע שכל כוחו מגיע מבורא העולם, וכמובן שלא מההבל וריק של העבודה זרה, "רְאוּ עַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי הוּא וְאֵין אֱלֹהִים עִמָּדִי. אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, וְאֵין מִיָּדִי מַצִּיל". והשירה נחתמת בנקמת הגויים ובגאולה העתידה לבוא.

משה רבינו מבקש בסיום דבריו מעם ישראל "שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם". מהו המושג "שִׂימוּ לְבַבְכֶם"? עד כמה מחייב אותנו הציווי שימו לב? איך ניתן למדוד עד כמה אדם שם לב?

בעת שמשה  רבינו הזהיר את פרעה  לפני מכת הברד שהייתה במצרים כתוב: "הַיָּרֵא אֶת דְּבַר ה' מֵעַבְדֵי פַּרְעֹה הֵנִיס אֶת עֲבָדָיו וְאֶת מִקְנֵהוּ אֶל הַבָּתִּים, וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה' וַיַּעֲזֹב אֶת עֲבָדָיו וְאֶת  מִקְנֵהוּ בַּשָּׂדֶה (שמות ט כ'). רואים אנו שמצד אחד יש לנו אדם ירא שמים שמקשיב לאזהרת משה, ומצד שני אדם שלא ממש מתרגש מדברי ה' ועבדו משה, ומשאיר את מקנהו בחוץ בשדה. ואיך התורה קוראת לאדם זה שאינו ירא שמים? וַאֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ אֶל דְּבַר ה'.

מוכח שעל פי לשון התורה אדם שאינו ירא שמיים, נקרא אדם שלא שם לב! ואם כך, אדם ששם ליבו לדברי ה' נקרא ירא שמיים! לכן שמשה רבינו מבקש מעם ישראל: "שִׂימוּ לְבַבְכֶם לְכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מֵעִיד בָּכֶם הַיּוֹם", זה לא דבר של מה בכך. שימו לבבכם זה יראת שמיים. שלפי ספר החינוך (ב"איגרת המחבר" שבתחילת ספרו), מצווה זו היא אחת מ"שש המצוות התמידיות" (אמונה בה', שלילת עבודה זרה, יחוד ה', אהבת ה', יראת ה', לא תתורו.), ש"חיובן תמידי, לא ייפסק מעל האדם אפילו רגע בכל ימיו". כל אחד מישראל צריך לקחת את דברי משה ולשנן ולזכור אותם תמיד כי צריכים הם להיות חלק בלתי נפרד מחייו.

ואיך ניתן לגרום לכך שהם יהפכו להיות חלק בלתי נפרד מחייו? ממשיך משה רבינו ואומר שזה ע"י כך שישכיל "לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת!" לשמור ולעשות!

יש הבדל בין לשמור ולעשות. לשמור זה כמו שאני שומר משהו שלא יברח לי. אולי כי מכריחים אותי, אולי כי לא נעים לי, או שאני פשוט לא רוצה שזה יברח לי רחוק מדי. ולכן לא מספיק רק לשמור, צריך גם לעשות!

בעצם זה שאדם מקיים ועושה את המצוות, זה נהפך להיות חלק ממנו, זה משאיר אותו תמיד קשור לבורא  העולם  שצווה  אותו, ומונע ממנו להתרחק. וגם אם זה נראה קשה בהתחלה, יש לנו ידיעה ש"אחרי המעשים נמשכים הלבבות!", וברגע שנתחיל לפתוח את ליבנו גם לעשיה של מצוות שעד היום שמנו אותם בהמתנה, במהרה נתרגל לקיימם וזה יהפוך להיות חלק מחיינו.

שנזכה בעזרת ה' לשנת ה-תשע"ו (בגימטרייה: ביאת המשיח) שתתחדש עלינו ועל כל עם ישראל לטובה, תשובה של כל עם ישראל וגאולה ברחמים!

"וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא"!

וְהָיָה כִּי תִמְצֶאן אֹתוֹ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד! כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ. כִּי יָדַעְתִּי אֶת יִצְרוֹ אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה הַיּוֹם בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי. (לא כא')


"בְּטֶרֶם אֲבִיאֶנּוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבָּעְתִּי" רגע לפני שעם ישראל חוזר מהגלות לארץ ישראל, מודיע הקב"ה למשה שעתיד העם לעבור תהליך של "רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת" כפי שמתואר בפסוקים: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ. וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ, וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל. וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה. וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה כִּי פָנָה אֶל אֱלֹהִים אֲחֵרִים!


[השואה - בדילוגים של 49 אותיות] ( דברים לא טז' )


מתואר בפסוקים הללו (פרשת וילך) מצב שעם ישראל נמצא בקרבו של עם אחר [גרמניה של סוף המאה ה-19], עוזב את הקב"ה ומפר את בריתו, ומתחיל לזנות ולהידמות לגויים שנמצאים סביבו [האמנציפציה (שוויון הזכויות) ותקופת ההשכלה, שהובילו להתבוללות נוראה]. בעקבות כך הקב"ה כועס ומביא על עם ישראל הרבה רעות וצרות [כאירועי השואה]. עד שיהיו כאלה שיאמרו: "הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה" נדמה שכביכול אין השגחה בעולם. אך הקב"ה אומר שזה לא בגלל שאין השגחה (למרות שנראה), אלה מפני ש"וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה" יש כעת הסתר פנים!

[embed]http://www.hayom.org.il/wp-content/uploads/2014/09/%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94-online-video-cutter.com_.mp4[/embed]

 

מהו אותו הסתר הפנים? מהם אותם רעות וצרות רבות?

אומר הפסוק: "וְהָיָה  כִּי  תִמְצֶאן אֹתוֹ  רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, וְעָנְתָה הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְפָנָיו לְעֵד!" השירה הזאת [שירת האזינו] תהיה לעדות לדברים שעתידים להתרחש...

פותח משה רבינו את השירה ואומר: הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי. וכאן עוברים אנו לקטע שמדבר על "הסתר הפנים" (לב' כ')

"וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה [דור שלראשונה ניסה לשלב בין תורה לכפירה. "דור הפכפך ומרדן"-ילקוט שמעוני]

בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם. הֵם קִנְאוּנִי בְלֹא אֵל [בכל הדורות עם ישראל שהיה בגויים עבד עבודה זרה, ולראשונה בדור זה עברו לכפירה במציאות של הבורא-"בְלֹא אֵל"]. כִּעֲסוּנִי בְּהַבְלֵיהֶם.

וַאֲנִי אַקְנִיאֵם בְּלֹא עָם, בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם [כותב הרמב"ן- שתהיה ממלכות אדום. "בְּגוֹי נָבָל אַכְעִיסֵם" בגימטריה: "גרמניא" (כפי שנכתבת בגמרא)].

כִּי אֵשׁ קָדְחָה בְאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּית [אש הכבשנים שלא פסקו מלבעור]

וַתֹּאכַל אֶרֶץ וִיבֻלָהּ וַתְּלַהֵט מוֹסְדֵי הָרִים. אַסְפֶּה עָלֵימוֹ רָעוֹת חִצַּי אֲכַלֶּה בָּם [דורשים חז"ל: "חיצי כלים, והם אינם כלים" למרות הרצון של הגרמנים למחות את עם ישראל מכל מקום בעולם. הם יעצרו ולא יצליחו].

מְזֵי רָעָב [סמל הסבל של השואה, הרעב!] וּלְחֻמֵי רֶשֶׁף [רשפי אש. שימוש  בלהביורים להרג יהודים],

וְקֶטֶב מְרִירִי [כותב המלב"ים לפני 120 שנה: קֶטֶב-אויר ארסי הממית (גז). מְרִירִי- הגז שהשתמשו בו (Zyklon B) ידוע כגז מר].

המלבים - השואה

 

וְשֶׁן בְּהֵמוֹת אֲשַׁלַּח בָּם עִם חֲמַת  זֹחֲלֵי עָפָר  [מי שנמצאו  עליו  זחלי עפר  (כינים), שיסו בו את הכלבים בכעס (הכינוי בהמה בתורה, משמש גם לחיות)].

מִחוּץ תְּשַׁכֶּל חֶרֶב [לקחו את היהודים להריגה מחוץ לערים] וּמֵחֲדָרִים אֵימָה [אימה שאחזה בכולם, גם באלו שהסתתרו בבונקרים]

גַּם בָּחוּר גַּם בְּתוּלָה יוֹנֵק עִם אִישׁ שֵׂיבָה [ימ"ש לא פסחו על אף אחד, גם לא על נשים ילדים וזקנים, וכולם יחדיו].

אָמַרְתִּי אַפְאֵיהֶם אַשְׁבִּיתָה מֵאֱנוֹשׁ זִכְרָם [כותב הספורנו לפני 500 שנה- אשאיר איזו פאה (חלק) מהם והמותר (6,000,000) אכלם, כמו שאעשה באחרית הימים אחרי שלא השגתי שלמותם לא במתן תורה, ולא בארץ ישראל, ולא בגלות].

לוּ חָכְמוּ יַשְׂכִּילוּ זֹאת יָבִינוּ לְאַחֲרִיתָם. אֵיכָה יִרְדֹּף אֶחָד אֶלֶף וּשְׁנַיִם יָנִיסוּ רְבָבָה [איך יתכן שאדם אחד או שניים מהאויבים יוליכו לבדם רכבת שלימה של יותר מ-5000 יהודים להשמדה] אִם לֹא כִּי צוּרָם מְכָרָם וַה' הִסְגִּירָם...

הקב"ה בוחר להסתיר את פניו, והשירה הזאת היא העדות לכך!

ומפרשים חז"ל שלאחר מאורע זה תהיה חלוקה בעם. יהיה מי שיאמר ש"עַל כִּי אֵין אֱלֹקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה". כלומר בגלל שאין [כביכול] בורא לעולם, באו לנו הצרות האלה.

אך מי שיעמוד בנסיון יבין ש"עַל כִּי אֵין אֱלֹקַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה" כלומר לא דאגנו להכניס את ה' מספיק בתוכינו ולכן מצאונו הרעות האלה.

אל האמת והצדק

הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט. אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.  (פרק לב פסוקים ד' ה')


משל לגביר שבנו יחידו חלה, והרופאים נאלצו למצוא תרופה למחלתו. לימים הגיע פרופסור מומחה לאותה מדינה והצליח לרפא אותו, והזהיר את אביו שישגיח על בנו יחידו שלא יבוא מאכל של בשר שמן לתוך פיו כי הדבר תלוי בנפשו.

ויהי היום והאב הוכרח לנסוע חוץ לעיר לרגל מסחרו, וצוה את אשתו שתשגיח על הבן כפי הוראת הרופא. והנה כשישבה אמו אל השולחן לאכול ארוחת צהרים, הריח הבן את הבשר, נגש אל השולחן, חטף חתיכת בשר שמן ותחב לפיו וברח החוצה. מובן מאליו שתכף שוב חלה הבן. וכששב אביו מדרכו מצא את בנו מפרפר בין חיים למוות. רץ מיד אל הפרופסור ובקול בוכים התחנן לפניו שיציל את בנו יחידו מרדת שחת, וקפץ ונשבע שלא יסע עוד לרגלי מסחרו. ואכן גם הפעם, הצליח הפרופסור להסיר מעל הבן סכנת מוות.

כשהגיע  העת לעשות סעודת הודיה לה' יתברך בבשר ויין לרעיו ומשפחתו, גרש האב את בנו מהאולם הגדול שישבו שם האורחים על יד שולחנות ערוכים. שאלו האורחים זה את זה על הנהגתו המוזרה של "האב האכזר" שאינו שם לב לתחנוני הילד להרשות לו לישב עם האורחים. ורק האב היה היחידי שידע טעמו של דבר.

כן הוא העניין בהנהגת הקב"ה את העולם! גם אם לפעמים נדמה לנו שיש פה איזה עוולה או חוסר צדק, נדע שחסר לנו כמה וכמה ידיעות בכדי לראות את התמונה באור הנכון. ומיד נזכור ש"הַצּוּר [הקב"ה] תָּמִים פָּעֳלוֹ, כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט! אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא!

"לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ"

וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט. שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ, וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַ עָשָׂהוּ! (פרק לב פסוק טו')


אחת הסכנות הגדולות שיש ליהודי זה חוסר ההסתפקות במועט. אדם צריך ללמוד להסתפק במועט כפי שביקש יעקוב אבינו מה': "לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ" (בראשית כח כ'). הדברים שחיוניים לי אני מבקש, כי אני לא יכול לעבוד את ה' בלעדיהם.

אדם שרודף אחרי המותרות, מעבר לרדיפה עצמה שהיא דבר שלא משביע את האדם לעולם, וכל רצונותיו מתגברים כגודל הרדיפה, ישנה בעיה שעודף תאווה ומילוי סיפוקים מביא את האדם להשמין ולבעוט, ולהגיע למצב של נטישת חיי תורה ומצוות. עסוק הוא בהנאותיו ואין לו פנאי להיזכר ביוצרו, וגם שנזכר זה בכדי לבקש עוד ועוד, וכשלא מתמלא מבוקשו רוטן ורוגז הוא, כי אינו יודע להסתפק במועט, ולא ינוח ולא ישקוט עד שישיג את מבוקשו [אולי...].

ועל כן מוטל על כל אדם אוהב ה' לדרוש אך ורק את הצריך לו, ובכך מעיד הוא על חוזק אמונתו וידיעתו שהעולם הזה הוא רק פרוזדור בפני העולם הבא (אבות ד).

יום חמישי, 17 בספטמבר 2015

מלך שגזרותיו כהמן

תקציר:


מלך שגזרותיו כהמן  - אומרים חז"ל במסכת סנהדרין : רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה - נגאלין, ואם לאו - אין נגאלין. אמר ליה רבי יהושע: אם אין עושין תשובה אין נגאלין? (האם יתכן דבר כזה?) אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב.

משך זמן הסרטון: 10:29

גלריית וידאו


תורת אמת

אחרית הימים

עולם הבא

שעת האפסנפלאות הבריאה

מרדכי קידר באלג'זירה

תקציר:


מרדכי קידר באלג'זירה  - מרדכי קידר מהמחלקה לערבית באוניברסיטת בר-אילן התארח בתחנת הטלוויזיה הערבית אל-ג'זירה, בעקבות ההחלטה להמשיך את הבנייה בירושלים. בניגוד לדוברים הישראלים שמהססים בתשובות נוקבות, קידר ענה לשאלות בצורה ברורה וחדה. "האם על ישראל לבקש רשות ממישהו בעולם", שאל קידר. "זוהי בירתינו מאז 3000 שנה ולעד ולעולמי עולמים"

משך זמן הסרטון: 5:22

גלריית וידאו


תורת אמת

אחרית הימים

עולם הבא

שעת האפסנפלאות הבריאה

מתי נכחדו הדינוזאורים ?

תקציר:


מתי נכחדו הדינוזאורים ? - מדען ידוע מפריך את כל מה שלימדו אותנו על דינוזאורים שחיו לפני מליארדי שנים.

משך זמן הסרטון: 7:47

גלריית וידאו


תורת אמת

אחרית הימים

עולם הבא

שעת האפסנפלאות הבריאה

נצחיותו של העם היהודי

תקציר:


נצחיותו של העם היהודי  - מהו סוד נצחיותו של העם היהודי, שמצליח לשרוד מול כולם כבר 3300 שנה?

משך זמן הסרטון: 1:42

גלריית וידאו


תורת אמת

אחרית הימים

עולם הבא

שעת האפסנפלאות הבריאה

נתונים על הבריאה

תקציר:


נפלאות הבריאה | נתונים– סרטונים קצרים שהוקרנו בערוץ 1 המיתולוגי, בזמנים שעוד היה אפשר להציץ בטלוויזיה ולא להפגע…

מעניין ונוסטלגי.

גלריית וידאו


תורת אמת

אחרית הימים

עולם הבא

שעת האפסנפלאות הבריאה

החלום של סעדה

תקציר:


החלום של סעדה - סעדה היא אחת הנשים שעברו מוות קליני, ולימדו אותנו המון על החיים בעולם הבא. כעת, היא מקבלת מסר נוסף באמצעות חלום..

מומלץ לראות את הסרט "סעדה" לפני כן.

גלריית וידאו


תורת אמת

אחרית הימים

עולם הבא

שעת האפסנפלאות הבריאה

קול דודי דופק!

נמצאים אנו עמוק בתוך עשרת ימי תשובה. עבר עלינו ראש השנה התשע"ו עם סימנים של התחלה חדשה, ברכנו אחד את השני בשנה טובה וכולנו תקווה שכלתה שנה וקיללותיה והחלה שנה וברכותיה. אך רגע לפני שאנו נכנסים לשגרת השנה החדשה, עומדים אנו לפני יום הכיפורים וימי התשובה המעטים שנשארו. והשאלה שאנו צריכים לשאול את עצמינו היא: מה נשתנה יום הכיפורים הזה משאר ימי הכיפורים? האם אנו יוצאים לדרך חדשה ושינוי מעשים? או שמה זהו עוד יום כיפור של ניקוי המצפון (בלבד).?.

לא שאנו לא בסדר חלילה. אנחנו באמת משתדלים לעשות את המקסימום שאנו יכולים.. או יותר נכון את כל הדברים שאנו רגילים לעשות. ובאמת נראה שזה המקסימום שאנו מסוגלים לעשות בשלב זה של החיים.. בעתיד, קרוב לוודאי שניקח על עצמינו עוד כמה דברים – נוסיף עוד כמה מצוות. אך כרגע זו המציאות.. אדם לא יכול להשתנות בבת אחת (הרי הוא עלול ליפול.. לא?). וחוץ מזה, יש עוד זמן!..

הקב"ה בכבודו ובעצמו בא לעורר אותנו מתרדמת הזמן, מהטעות של ה:"ברגע שאני אשמע את קול שופרו של המשיח, אני ירוץ לבית הכנסת.." ומציע לנו: שוב יום אחד לפני מיתתך! (שבת קנג.) - תתקרב אלי רגע לפני שנגמר הסרט, רגע לפני שמאוחר מידי..

את דרמת המתח הזאת ממחיש לנו שלמה המלך בשיר השירים (פרק ה ב'): אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר! ומפרשים חז"ל: אני ישן מן המצוות, וליבי ער להקב"ה. אני אומנם לא מקיים את כל המצוות, אך יש לי אמונה עד השמיים, אני אוהב את הקב"ה!. והנה, "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק! פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי.." הקב"ה דופק! מבקש שאני אפתח לו את ליבי. הוא רוצה שאני יתקרב אליו. ואף מוסיף ברחמיו המרובים ומסביר: "שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל, קְוֻּצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה" קשה לי שאתה לא פותח לי, במיוחד עם עול השעבוד והגלות של ישראל. בוא תפתח לי ונצא שנינו מהצער!

כך ברחמיו דופק ה' על דלתנו, ומה אנו משיבים? "פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי, אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה? רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי, אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם?" כבר נכנסתי למיטה, אתה לא יכול לבוא מחר? "אני דתי בלב". "אנחנו בדור קשה". "אחרי הצבא, הלימודים, החתונה, הפנסיה.." וכך מתעלמים מהדפיקות, מחליפים צד במיטה וממשיכים בשנתנו המתוקה.

אך במקום שרחמי בני אדם נגמרים, רחמי הקב"ה רק מתחילים! "דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר, וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו". הקב"ה מנסה עוד שכנוע על מנת שנפתח לו את הדלת. הוא מנסה למצוא איזה סדק קטן בלב שלנו, בתקווה שזה מה שיגרום לנו להתעורר.. ולפתע מתחילה אצלנו הרגשה פנימית מיוחדת. הרגשה של רצון להתקרב, רצון לפתוח את הדלת ולתת להקב"ה להיכנס. "קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי, וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר, וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל". קמנו מהשינה בכדי לפתוח את הדלת, סוף כל סוף זו האמת, ותמיד רצינו לעשות צעד קדימה. ואפילו אנו מתחילים להרגיש טוב עם זה שהצלחנו לקום מהמיטה הממגנטת.

אבל אז קורה דבר מפתיע.. "פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי, וְדוֹדִי חָמַק עָבָר!" קמנו מהמיטה, התלבשנו, הסתדרנו, ולבסוף פתחנו את הדלת. אך מסתבר שבזמן שהתארגנו, כבר לא היה אף אחד שמחכה לנו מחוץ לדלת.. "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ"... אנו נזכרים בדיבורים בבקשות ובתחינות של הקב"ה ונפשנו יוצאת מגעגועים אל הזמן שעוד התחנן וחיכה לנו בחוץ. ועכשיו, "בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי"...

הנה למדנו מדברי שלמה המלך, שאם כבר הגיע אדם להתעוררות לתשובה, אסור לו להתמהמה ואפילו לרגע קט. וכבר ברגע שאדם שומע את ה-"קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק", הוא צריך לקום ולפתוח. אם יפתח, הוא ימצא שם את הקב"ה שמוכן לקבלו בזרועות פתוחות. אך אם ייתן לדפיקות להימשך וישתיק את מצפונו בכל מיני אמתלות ותירוצים, יש אפשרות שהדפיקות יפסקו לעד! בדומה לכך אומרים לנו חז"ל (אבות ב ד'): "וְאַל תֹּאמַר לִכְשֶׁאִפָּנֶה אֶשְׁנֶה, שֶׁמָּא לֹא תִפָּנֶה. ואמר על כך החפץ חיים: שריחמו חז"ל עלינו ואמרו את זה בלשון "שמא" לא תִפָּנֶה, אבל האמת הוא שאם אדם אומר לִכְשֶׁאִפָּנֶה אֶשְׁנֶה, ודאי שלא יפנה!!

אם כך, צריכים אנו לראות את הימים הקרובים, כימים של הזדמנות גדולה לשינוי מהותי. הזדמנות שבה אנו יכולים להפוך את הקערה על פיה, ולהצטרף לשאר היהודים בדורנו שכבר הספיקו לפתוח את הדלת. אם תעשה צעד, ניתן לומר בוודאות שברגע שתִפַָּתַח הדלת, תגלה עד כמה המיטה שלך כבר לא ממגנטת...

שינוי בדברים הקטנים

תְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, כִּתְרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת. (אבות פרק ד משנה יא')


מעשה במלך שהיה נוהג לבקר אצל תושבי המדינה. בכל כמה זמן שיגר מכתבים ל-15 תושבים שבעוד חודש הוא מגיע. והנה זוג זקנים שביתם מט לנפול קיבלו את המכתב.

הבעל נכנס ללחץ ואמר לאשתו: "תראי איך הבית נראה?!. נקנה צבע ונצבע, נחליף את החלונות השבורים ונסדר את הבלטות, ונקנה גם כיסא אחד נורמלי שיהיה לו לשבת (אנחנו יודעים להיזהר עם שיווי המשקל... אבל המלך עלול ליפול...). ענתה האישה לבעלה הנסער: "10 שנים בקשתי ממך לעשות זאת ואתה אומר - "אין כסף". מאיפה יש לך פתאום?!

אמר לה הבעל: "אין לי, ניקח הלוואה!".

השיבה אשתו בכעס: "השתגעת?! אנחנו נראה למלך איך אנחנו חיים בדיוק: קירות מקולפים, קרטונים בחלונות. זה מה יש!..."

הבעל ניסה להסביר: "זה נכון כאשר המלך בא בפתע פתאום - הוא מתכוון לראות את חיינו כמות שהם... אבל אם הוא שלח מכתב הוא רוצה שנתכונן... לפחות כיסא אחד נשים לו... כי אם יבוא המלך וישאל: איך התכוננתם לבואי? מה נאמר לו?!..."

זהו המשל , והנמשל ברור מאליו:

הקב"ה לא מבקש שנבנה בשבילו בית חדש, גם לא שנצבע קירות ונחליף חלונות - אם אין באפשרותנו.., אבל לפחות לנקות את הקיר כמה שאפשר, לתקן כיסא שיהיה אפשר לשבת, להדביק תמונות במקום החלון השבור... - להשתנות בדברים הקטנים - זה מה שצריך!!!.

פלוס ועוד מינוס שווה מינוס

בית שמאי אומרים ג' כתות הן ליום הדין. אחת של צדיקים גמורין, ואחת של רשעים גמורין, ואחת של בינוניים.. (מסכת ראש השנה טז:)


כותב הרמב"ם על דברי הגמרא הנ"ל: "שבְּיוֹם טוֹב שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה. מִי שֶׁנִּמְצָא צַדִּיק נֶחְתָּם לְחַיִּים. וּמִי שֶׁנִּמְצָא רָשָׁע נֶחְתָּם לְמִיתָה. וְהַבֵּינוֹנִי תּוֹלִין אוֹתוֹ עַד יוֹם הַכִּפּוּרִים. אִם עָשָׂה תְּשׁוּבָה, נֶחְתָּם לְחַיִּים וְאִם לָאו נֶחְתָּם לְמִיתָה." (הלכות תשובה פרק ג ג')

ושואלים חז"ל שאלה: מדוע הבינוני לא יכול להישאר בינוני גם לאחר יום כיפור? מדוע אם הוא לא עשה תשובה לפני יום כיפור הוא נחתם למיתה כרשע? הרי הוא נשאר בינוני! והרי אם הוא נשאר בינוני, יש לנו כלל שהקב"ה מטה כלפי חסד, ואם כך מדוע ייחתם הבינוני למיתה ולא לחיים?

ועונה על כך ה"לחם משנה" (שם): דהיכא דלא עשה תשובה, הוי עון אחד נוסף על העונות, משום דבאלו עשרה ימים של תשובה הוא חייב לעשות תשובה, ואם לא עשה [תשובה בימים אלו] הרי עון אחד נוסף על העונות [וזה מה שמוציא אותו מכלל בינוני]. עכ"ל.

רואים אם כן שהתשובה בימים אלה הכרחית, ולא רק הצעה טובה..

מחלקים מצוות במתנה!

הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת (לא יב')



על פסוק זה כותב רש"י: האנשים. ללמוד. והנשים. לשמוע. והטף. למה באו? לתת שכר למביאיהם (חגיגה ג.).

מצוות הַקְהֵל היא הציווי לאסוף (להקהיל) את כל עם ישראל העולים לרגל לבית המקדש בחג הסוכות שבמוצאי שנת השמיטה, כדי לשמוע פרשיות מספר דברים מפי מנהיג העם.

הגמרא בחגיגה מראה לנו דוגמא לכך שהקב"ה הירבה לנו תורה ומצוות לטובתנו. כי הרי מצוות הקהל כל עניינה הוא לבוא ולשמוע את דברי התורה. והרי לטף אין עניין לבוא ולשמוע את דברי התורה, כי אינם מבינים. אך התורה מצווה גם עליהם לבוא. ומדוע? כי יודע הקב"ה שהטף לא יכול להישאר לבד בבית, ובכל מקרה הם יבואו עם הוריהם, ואם לא היתה מצווה התורה להביאם, לא היתה נחשבת הבאתם לשכר..

ועל כך אמר רבי חנניה בן עקשיא: רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר ה' חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר.

 

יום רביעי, 9 בספטמבר 2015

אין אבידה כאבידת הזמן

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם. רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל. טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ. לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹקֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם. (פרק כט פסוק ט'-יא')


אתם נצבים היום כולכם, כל עם ישראל ללא הבדלי מעמדות, ללא מחיצות, מהחשובים ועד החשובים פחות, כולם ביום אחד שהוא ראש השנה הבא עלינו לטובה (זוהר ח"ב לב, ב'). ולא רק אנו לבדנו עומדים נצבים לדין לפני הקב"ה, אלה "כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל". וכותב האור החיים הקדוש (כט ט') שכל ישראל ערבים זה לזה. "רָאשֵׁיכֶם"- יתבקשו לתת את הדין על המשפחה שעומדים הם בראשם. "שִׁבְטֵיכֶם"- כל ראש שבט על שבטו. "זִקְנֵיכֶם"- זקן המשפחה על משפחתו. וישאֵל כל אחד, האם עשה הוא כפי מידת יכולתו בשנה החולפת.

מה מצפה מאתנו הקב"ה? מלחיץ קצת לעמוד למשפט על שנה שלימה שעפה לנו כמו טיל, כל כך מהר שלא הספקנו  אפילו  לעכל את מה  שקורה מסביבנו.  יום רודף יום,  והשבועות נעלמים, "כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה!" (תהילים צ). אך לפתע מוצאים אנו את עצמנו נמצאים בחודש אלול, שמשום מה מסרב לעבור מבלי להותיר שום רושם ככל שאר החודשים. בכל מקום שומעים אנו את המילה אלול, תשובה, וסליחות. סופרים אנו את הימים עד לראש השנה, וכמה זמן אויר נשאר לנו עד ליום כיפור, והמצפון מסרב להניח לנו. לחישה פנימית שעוברת לנו לאחר כל דרשה מזדמנת צועקת לנו: "זה הזמן לשינוי!" "עד מתי תוכל להתעלם מהאמת?". אך כמה רגעים לאחר מכן נדמה לנו שהלחישות ששמענו הם פרי הדמיון, וחוזרים אנו לנסות להספיק משהו לפני שעוד יום חולף ביעף.

כבר הזהירו חכמינו ש"אין אבידה כאבידת הזמן!" וכפי שכתב הפייטן ר' משה אשקר הכהן: "בֶּן אָדָם לָמָּה תִדְאַג עַל הַדָּמִים וְלֹא תִדְאַג עַל הַיָּמִים, כִּי הַדָּמִים אֵינָם עוֹזְרִים  וְהַיָּמִים  אֵינָם חוֹזְרִים!". אין לנו  אפשרות  להחזיר  אפילו  שעה אחת  אחורה,  ובעניינים  של תשובה מסתבר שזה יכול להיות קריטי. וכך כתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק שביעי הלכה ב'):  "לעולם יראה אדם עצמו כאילו הוא נוטה למות. ושמא ימות בשעתו ונמצא עומד בחטאו, לפיכך ישוב מחטאיו מיד! ולא יאמר כשאזקין אשוב שמא ימות טרם שיזקין..." כלומר כל מה שצריך זה לדאוג לשוב יום אחד לפני המיתה (אבות ב י'), ואנחנו מסודרים. אולי לא נשב בשורה הראשונה בגן עדן, אבל לפחות לא נתפס בלי כרטיס כניסה. עכשיו רק נשארת השאלה מתי להתחיל.. מחר? אולי שאני יסיים את הלימודים?? אולי לאחר הילד הראשון? ואולי נחכה לפנסיה, מה כבר יש לעשות בפנסיה?.. מעשים שבכל יום מוכיחים שאלו שחיכו והמתינו ודחו ומשכו, נמצאו בסוף משחקים דומינו בזמנם החופשי בעודם בפנסיה. אבל אולי בהמשך...

חז"ל כותבים בגמרא (סוכה נב.) ש"לעתיד לבוא מביאו הקב''ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין והללו בוכין. צדיקים בוכין ואומרים: "היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה?" ורשעים בוכין ואומרים: "היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה?"

רואים אנו מדברי הגמרא שהצדיקים בוכים ואומרים איך יכולנו לכבוש הר כזה עצום וגדול? כלומר נראה להם פתאום שמה שהם עשו במהלך חייהם, זה היה משימה בלתי אפשרית, ונראה להם ממש מפתיע שהם הצליחו במשימה. ואילו לרשעים זה נראה כחוט השערה, דבר מאוד קטן ואפשרי, דבר שאם הם היו עושים טיפה מאמץ הם היו יכולים לקנות את עולמם.

וזה מובן לפי מה שאומר הקב"ה: "פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם" (שהש"ר רבה ה´). שחוזרים בתשובה מבקש הקב"ה אך ורק צעד קטן שמעיד על רצון ושינוי, ומשם הקב"ה הוא זה שנותן לאדם את היכולת להצליח ולהתקדם כפי גודל רצונו. ולכן לצדיקים זה נראה הר גבוה, כי לאחר שפתחו את הפתח הקטן שחודו כחוד המחט, עלו והגיעו הם לפסגות גבוהות שלא היו יכולים להגיע ללא עזרתו של הקב"ה. ואילו הרשעים ממקומם רואים אך ורק את הפתח הקטן שצריכים הם לעשות, כי זה מה שנדרש מכל אדם, ממש כחוט השערה.

את תמונת המצב הזאת מדמה לנו הקב"ה בפרשתנו (ניצבים ל י'-יד') באומרו:

"כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה. כִּי תָשׁוּב אֶל ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ". נשמע מסובך? הלא ראינו שזה ממש כחוט השערה...

"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא!".

"לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא! לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה".

"וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא! לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה".

"כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ!"

הדברים קרובים אלינו! לא בשמים, לא מעבר לים, אלה בפינו ובלבבנו. האם שווה לנו לדחות כבר שנים דבר שה' מבטיח לנו שהוא רק כחודו של מחט וכחוט השערה?

רק 2% סיכוי שיש רעל. לא תשתה?

אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם! (פרק כט פסוק ט')


"אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם" ודורשים חז"ל – ניצבים לדין בראש השנה!

רבי ישראל מסלנטר מתפלא בספרו ושואל: אינני מבין כיצד אנשים מתהלכים לפני ראש השנה בשאננות שכזו?! הרי הסבירות שתחייה קלושה למדיי, והנה ההזדמנות לשנות ואתה לא עושה מאומה?! גם אם זה לא נראה לך ויש אחוז סביר שזה יקרה חלילה האם לא תנסה להציל את חייך?!

משל למה הדבר דומה: לאחד  שהגיע לעיר וביקש לשתות והביאו לפניו בקבוק של מים מינראלים. כל הנוכחים שהם תלמידי חכמים מובהקים מצהירים בפניו כי המים טובים וראויים לשתייה ואף הן בכשרות מהודרת. והנה אחד שמעורער בנפשו אומר לו מזווית החדר: "אל תשתה אני שמתי רעל עכברים בפנים! - תדע! אם תשתה תמות!!!" אנשי העיר מיד ביטלו את דבריו שהנ"ל מאובחן כ"לא שפוי" בדרגה גבוהה...

שואל רבי ישראל: האם היינו שותים מהבקבוק?! האם היינו לוקחים סיכון של 2% שהם "לא שפויים" ושותים מהבקבוק?! בוודאי שלא!!!

וכן הוא הנמשל: האם בשביל 2% סיכוי שלא תחיה בשנה הבאה שווה לך להמשיך וללגום מהחיים ה"טובים" שיגדעו ממילא?! האם ניתן להיות שאננים ולהמשיך "לזרום" עם כולם?! בוודאי שלא!!!

זהו אם כן הזמן לעשות חשבון נפש להתחרט על העבר ולקבל לעתיד להיטיב את דרכנו. ועל ידי כך לזכות לשנה טובה ומבורכת!

אל תסמוך על הסוס!

הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה, וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים! לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ (פרק ל' פסוק יט')


סוחר אחד שכר עגלון בכדי שיוביל אותו ואת סחורתו מעיר אחת לשנייה. בטרם יצאו לדרך אמר הסוחר לעגלון כי הוא עייף מאוד ורוצה להירדם, וביקשו להשגיח היטב על הסוס לבל יסטה מן הדרך. זמן קצר לאחר מכן שקע הסוחר בשינה עמוקה ואחריו נרדם גם העגלון, ובעקבות זאת הסוס התהלך ללא פיקוח וללא כיוון.

בהמשך הדרך הבחין הסוס בעשבים גבוהים הגדלים לצד הדרך ופנה לעברם בכדי לאוכלם, אך מיד כשירד הסוס מדרך המלך נגררה אחריו גם העגלה עד שהתהפכה, והסוחר והעגלון נזרקו מן העגלה ונחבטו בקרקע.

התמלא הסוחר כעס על העגלון שלא נשמע לדבריו ולא השגיח על הסוס והטיל עליו את האשמה להתהפכות העגלה, אך הסוחר ניער מעליו את האשמה ואמר לסוחר: בתחילת הדרך אכן השגחתי על הסוס והולכתי אותו באמצע הדרך, אך מכיוון שאני יודע שהסוס נבון ומשכיל ומכיר היטב את הדרך ישנתי מעט, כי לא העלתי כלל על דעתי שהסוס יסטה מן הדרך ויתהפך עם העגלה...

כעס הסוחר על תגובתו של העגלון וצרח עליו: שוטה שכמותך! וכי אפשר לומר על בהמה שהיא משכלת?! הלא בסופו של דבר היא בהמה! וכאשר היא רואה דבר שהיא מתאווה לו, התאווה מתגברת עליה והיא הולכת על פי תאוותה ורצונה, לכן היה אסור לך להסיח את דעתך מההשגחה עליה, על כן אתה הוא האשם! ולא הבהמה.

והנמשל הוא אומר החפץ חיים: בקשת הסוחר להשגיח היטב על הסוס היא הוראתו של ה' יתברך לעגלון שהוא האדם בעל הנשמה הטהורה, ותפקידו הוא להשגיח היטב על הנפש הבהמית שהיא כסוס, ולהוליכה תמיד בדרך הישרה. כי כאשר הנשמה הטהורה מסירה את הפיקוח מן הנפש הבהמית אפילו לזמן מועט, הנפש הבהמית גוררת את הנשמה האלוקית לתאוותיה ומדרדרת את שתיהם להתרסקות בתהום, לפיכך התורה נתנה לאדם המלצה אלוקית להשגיח על הנפש הבהמית באמצעות הבחירה בעצות היצר הטוב על מנת לזכותו בחיי נצח, שנאמר: "וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים, לְמַעַן תִּחְיֶה!"

אין ישראל נגאלין, אלא בתשובה!

וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ  (פרק ל פסוק ב')


כותב הרמב"ם (הלכות תשובה פרק ז' ה'): "כל הנביאים כולן צוו על התשובה ואין ישראל נגאלין אלא בתשובה. וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין! שנאמר: "וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" (דברים ל א'). "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ" (דברים ל' ב'), ולאחר מכן נכתב: "וְשָׁב ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ" (דברים ל ג')".

עם ישראל מיום מעמד הר סיני בעת שקבלו אבותינו את התורה ועד היום הזה, מעולם לא היה במצב שעליו מדברים פסוקים אלו. פסוקים אלו מדברים על חזרה בתשובה! לא על תורה שעוברת אוטומטית מאב לבן. לא על קיום מצוות כ"מִצְוַת אֲנָשִׁים מְלוּמָדָה" (ישעיהו כט יג'). וגם לא על דתי בלב, ומקיים לפי ראות עיניו. אלה על חזרה בתשובה של כל אחד ואחד. תשובה שמגעת עד לכיסא הכבוד (יומא פו.)! שנאמר: "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ". אין עצירות באמצע, מתקרבים עד הקב"ה!

עד היום האמונה והמצוות עברו מדור לדור, קיבל אותם כל יהודי בירושה מהוריו, אך כיום המצב כבר לא כך! למרות השפע הרוחני שקיים בעולם, והיכולת ללמוד וללמד תורה ע"י תקשורת ואמצעי מדיה משוכללים, קיים מכשול שקיים רק בדורנו. חז"ל מגדירים זאת: "ומלכות תהפך למינות" (סוף מסכת סוטה). כלומר השלטון של מדינת היהודים לאחר שנחזור מהגלות יהיה בהנהגה לא דתית.

בכל ההיסטוריה של עם ישראל, גדולי התורה הם היו אלה שמנהיגים את העם, אך רגע לפני הגאולה עיקר הניסיון הוא להיות תחת מלכות שנהפכה למינות (כפירה). ושבראש הפירמידה אין אנשים שהולכים על   פי התורה, זה מחלחל גם מטה במהירות לשאר העם. הבעיה העיקרית היא שבארצות הגויים ידענו להיזהר לא ללמוד מהגויים, כי הם גויים בכלל ואנו יהודים בנים של הקב"ה. אך שאתה נמצא בארץ ישראל ומסביבך (כמעט) כולם יהודים, ישנה סכנה בכל רגע ורגע שתלמד מהסביבה שלך,    כי אתה לא רוצה להיות שונה. והרי ישנם עוד מסביבי שגם הם יהודים ולא מקיימים מצווה כזו או אחרת. אולי זוהי הדרך הנכונה? אולי אפשר גם בצורה כזאת?

הקב"ה נתן לנו את כל האפשרויות בדור הזה. יש את כל האמצעים והעזרים לחזור בתשובה בקלות, אך מצד שני יש גם את כל הפיתויים והתאוות שיכולים להוריד את האדם למטה בקלות. צריכים אנו לדעת שכבר אין דבר כזה להיות רק דתי בלב! אין דבר כזה להיות דתי בירושה! לא ניתן להיות "תקוע" באמצע הדרך, כי עכשיו זה רגע האמת! הגמרא אומרת: "אין בן דוד [משיח] בא, אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב" (סנהדרין צח.). ושואלים חז"ל איך ניתן שכל הדור ביחד יהיו לגמרי זכאים, או לגמרי חייבים? ועונים שוודאי מדובר כאן על כל אחד ואחד מעם ישראל, שרגע לפני הגאולה יצטרך להחליט סופית האם כולו זכאי, או שחלילה כולו חייב. אין באמצע! ועל כך אומר הקב"ה: "וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה" כל הנבואות שנכתבו עד לתקופת הגאולה המובטחת, "וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ" (פרק ל פסוק ב'). תחזור בתשובה עד ה' אלוקיך, ותשמע בקולו בכל לבבך ובכל נפשך!

אל תעצור באמצע הדרך! כי "אין ישראל נגאלין אלא בתשובה".

סופו של היצר הרע

וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ (פרק ל' פסוק ו')


פסוק זה נאמר לעתיד לבוא ליום בו לוקח הקב"ה את יצר הרע ומבטלו. כפי שאומרת הגמרא: "דרש רבי יהודה: לעתיד לבא מביאו הקב''ה ליצר הרע ושוחטו" (סוכה נב.). שחיטה זו של יצר הרע היא הביטול של הכוח שגורם לאדם לבחור ברע ובדברים שהם נגד רצונו של הקב"ה. הפסוק מגדיר זאת: "וּמָל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת לְבָבְךָ". שכמו שאדם נולד עם עורלה מיותרת, והופך הוא להיות שלם רק לאחר שעושה ברית מילה בבשרו, כך גם יש עורלה בליבו של האדם, שלעתיד לבוא הקב"ה יבצע את המילה הזו בלבבנו בעת ביטול יצר הרע, וכך האדם יהפוך להיות שלם וללא נטיות תמידיות לרוע.

כפי שאומר הנביא יחזקאל (לו' כו'): "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם. וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם,  וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר"

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=u1eLVnJf83s[/embed]

האוקיאנוס HD

תקציר:


האוקיאנוס - האוקיאנוס כפי שלא ראיתם בעבר. צפו במסע מרתק אל מעמקי האוקיאנוס. לא תצאו אדישים מהמראות המרהיבים של נפלאות הבריאה

וידעת היום - מאגר וידאו

תורת אמת

אחרית הימים

עולם הבא

שעת האפסנפלאות הבריאה

 

 

.

החפץ חיים - סרטון נדיר מ-1923

תקציר:


החפץ חיים - סרטון נדיר מ-1923: החפץ חיים מגיע לוועידת אגודת ישראל.

הסרטון צולם במעמד היסטורי - "הכנסייה הגדולה הראשונה", שנערכה בעיר וינה שבאוסטריה, בג' עד י' באלול תרפ"ג (1923). במסגרתה השתתפו גדולי הרבנים באירופה, ובה נערכו דיונים בבעיות השעה.

בין המשתתפים בכנס ניתן למנות את בעל ה"חפץ חיים", האדמו"ר בעל ה"אמרי אמת" מגור, הגאון רבי חיים עוזר גרוזינסקי מווילנא, האדמו"ר מצ'ורטקוב, האדמו"ר מבויאן, האדמו"ר מסוקולוב, הגאון רבי איסר זלמן מלצר, הגאון רבי מאיר דן פולצקי בעל ה"כלי חמדה", הגאון רבי מאיר שפירא ראש ישיבת "חכמי לובלין" (שבמהלך הכינוס התקבלה תקנתו ההיסטורית אודות לימוד הדף היומי) ועוד.

רשימת האישים המצולמים בסרטון:

הג"ר אברהם צבי פרלמוטר אב"ד ורשא ונציג אגו"י בסיים 0:27

האדמו"ר ר' ישראל פרידמן מצ'ורטקוב 0:47

רשכבה"ג נשיא הדורות החפץ חיים זי"ע 0:57

מלווה בבנו מצד אחד ומצד שני נכדו הגר"א קפלן הי"ד 0:57

האדמו"ר מסוקולוב ר' יצחק זליג מורגנשטרן הי"ד 1:47

הג"ר אשר מיכאל כהן אב"ד באזל 1:57

הג"ר יהודא ליב צירלסון אב"ד קישנב הי"ד 2:05

מרן הג"ר אלחנן וסרמן הי"ד 2:22

ר' אשר מנדלסון מראשי אגו"י בפולין ונציג בסיים 2:28

הג"ר פנחס דר. קאהן אב"ד אנסבך 2:56

הג"ר טוביה הורויץ אב"ד סנוק 3:02

מורנו רבי יעקב רוזנהיים נשיא אגו"י 3:16

הג"ר אליהו יונג רב ג'ואיש סנטר ניו יורק 3:55

הג"ר מאיר דר. הילדסהיימר מברלין 3:16

הרב שפיצר נציג אגו"י מהונגריה 3:58

הג"ר יחזקאל סרנא לימים ראש ישיבת חברון 4:13

רבי משה בלוי מירושלים 4:28

הג"ר טוביה דר. לוונשטיין אב"ד ציריך 4:34

 

וידעת היום - מאגר וידאו

תורת אמת

אחרית הימים

עולם הבא

שעת האפסנפלאות הבריאה

 

 

.