יום רביעי, 11 במרץ 2015

אדם לא מפסיד שהוא הולך עם הקב"ה בכל מחיר!

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה (לה' פסוק ל')



הלא מספיק היה לכתוב בצלאל בן אורי למטה יהודה. ולמה התורה הייתה חייבת לציין את השושלת עד לסבו - חוּר?

מסביר ה"כלי יקר": "הורה שבדין הוא לקרבו אל המלאכה הקדושה הזאת יותר מזולתו. יען כי חוּר אבי אביו מסר נפשו על מעשה העגל שגרם שבירת הלוחות".

התורה מראה לנו כאן דבר מדהים. אולי היינו יכולים לחשוב, שחוּר נהרג על ידי הערב רב לשווא. ואולי יהיו שיגידו שחוּר לא פעל נכון בכך שנתן "דרשה" לאנשי-הערב רב שהיו משולהבים לעשות להם עגל זהב בכל מחיר. ולכך מזכירה התורה את יחוסו של בצלאל עד לסבו חוּר. להראות לך שפעל נכון ומסר נפשו, ומת מות קדושים. ובכך זכה שנכדו הוא בצלאל שהיה האמן והאדריכל הראשי, בכל מה שקשור לעשיית המשכן וכליו.

עוד מראה לנו התורה, שאין אדם שמפסיד מכך שהוא הולך עם הקב"ה בכל מחיר, כל שכן במקום שעליו לשמש דוגמא.

כפי שאומר יהודה בן תימא: "הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר.. לַעֲשׂוֹת רָצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם". ומפרש זאת רבינו יעקב בן אשר בעל הטורים (או"ח סימן א'): שכלל גדול הוא שאדם צריך להיות עז כנמר, מפני המלעיגים עליו בעבודת ה', ולא יבוש משום אדם.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה