וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל וּמְחֹלֹת וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָיו אֶת הַלֻּחֹת וַיְשַׁבֵּר אֹתָם תַּחַת הָהָר (פרק לב פסוק יט')
שואל האלשיך הקדוש: מדוע לא שבר משה את הלוחות ששמע מהקדוש ברוך הוא שישראל עשו את העגל? הלא שמע וידע, וירד עם הלוחות. גם שמע את קול העם בריעֹה, וידע את פשר הקולות. מדוע שבר את הלוחות רק כראותו את העגל והמחולות?
התירוץ יובן על פי המשל,
לילד ששב לביתו עם תעודה המעידה על הישגיו בשנה החולפת, ומראה אותה לאביו. הלכה- מספיק! משנה- מספיק! חשבון- מספיק! תנ"ך- מספיק! שירה (שיעור בחירה) - מצוין!. ברגע שהאב ראה את הציון שקיבל בשירה, סטר לו לבן על לחיו...
הבן המופתע לא הבין ושאל את אביו: אבא, לא כעסת שקיבלתי מספיק, אבל קיבלתי מצוין בשירה, למה אתה כועס? ענה לו האב: עם ציונים כאלה יש לך עוד חשק לשיר ???
מתרץ האלשיך הקדוש: החטא הנורא ביותר עדיין יש לו תקנה ותקוה, אם מצטערים עליו וחוזרים בתשובה. לפיכך לא שבר משה את הלוחות ולא חרה אפו. אך הנורא מכל הוא שחוטאים ורוקדים ושמחים, אזי אין כל תקווה.!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה