יום שלישי, 27 בינואר 2015

כבר אין למי להחזיר..

וַיֻּגַּד לְמֶלֶךְ מִצְרַיִם כִּי בָרַח הָעָם! (פרק יד, פסוק ה')



כיצד שיקרו בני ישראל, כאשר אמרו לפרעה שאין בכוונתם לצאת אלא ל"דרך שלשת ימים", ולאחר מכן הם יחזרו למצריים, והלא ידעו ישראל שבכוונת ה' יתברך להוציאם לעולם לארץ ישראל, ושלא יחזרו לראות את מצרים עוד, ואם כן איזה היתר היה להם בדבר לשקר בדברים אלו את אנשי מצרים הרעים?



ותשובה לזה, הביא מרן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, בשם הגאון רבינו יוסף חיים זצ"ל (בספרו בן איש חיל, ח"א דף לז ע"ג), על פי משל, לאדם אחד שעבר על החוק, וגזר עליו המלך גזר דין מות, אך דרכם היתה, שקודם שיוציאו את הנידון למות, יביאוהו לפני המלך בכדי שיוכל לבקש מאת המלך כל מה שירצה, על פי חוק.



והנה, כאשר הביאוהו אצל המלך, שאל אותו המלך, מה תבקש שאעשה לך קודם גזר הדין? לקח הנידון למות צלוחית אחת מזכוכית, מלאה יין, שהיתה מונחת על שלחנו של המלך, ואמר למלך: רצוני, לשתות את כל היין הזה, בהיותי יושב על גג ארמון המלך, וצופה אל הנוף הנפלא הנשקף ממנו. אולם אני מתיירא, פן אפחד מאד מהממונים עלי מטעם המלך, שחרבותיהם שלופות בידיהם, ולא אוכל לשתות את היין הזה בשלוה, לכן אבקש מהמלך, שישבע לי שלא יהרגוני עד שאשתה את כל היין הזה שבצלוחית בנחת...



וישבע לו המלך כאשר ביקש מאתו,  ויצו המלך להעלותו  על גג הארמון והצלוחית  בידו,  לשתות את היין שבתוכה בהשקט ובטח, וכן עשו. העלוהו לגג הארמון, והנה הוא עולה במדרגות הגג, עשה עצמו כאילו נכשל, ויפול ארצה, ותפול הצלוחית לארץ ותשבר, וישפך היין כולו. ויחזירוהו אצל המלך לראות מה יאמר עתה מאחר והיין נשפך, ורצו להביא לו בקבוק אחר של יין. אולם הנידון אמר, הביאו לי את היין שהיה בצלוחית ואשתהו. ויאמר למלך, אדוני המלך, עתה אני רואה שצריך אתה לפטור אותי מכל גזירה, מאחר שנשבעת שלא יהרגו אותי עד שאשתה את כל היין שבצלוחית, וכעת היין אינו קיים, ואיך תקיים את שבועתך? ויתן לו המלך כתב חנינה, ויפטרהו לשלום...



והנמשל, כי ראה ה' יתברך, הצופה והמביט עד סוף כל הדורות, שלא יחזרו עוד ישראל למצרים להשתעבד, כי אחר יציאתם ממצרים, ירדוף אחריהם פרעה וכל חילו, וכולם יטבעו בים סוף, בעונש מה שעשו לישראל, שהיו מטביעים את בניהם ביאור, וכמו שאמרו רבותינו, "בקדירה בה בישלו, בה נתבשלו". וכיון שנאבדו המצרים מן העולם, שוב לא היה לבני ישראל למי להחזיר את כלי הכסף וכלי הזהב, וכמו כן לא היה להם לאן לחזור אחר דרך שלשת ימים במדבר, הואיל וכל אנשי מצרים היו עתידים לטבוע בים.  וכענין הצלוחית שנשברה ונשפך היין.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה