מבקשים עוד ניסיון !

וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ! (פרק כג'פסוק ב')

"וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ". אמרו במדרש (בראשית רבה נח'): מהיכן בא אברהם? "מהר המוריה בא"! הוא הגיע לאחר מעמד עקידת יצחק. ולשם מה צריך המדרש לספר לנו מהיכן הגיע אברהם? אלה ללמד אותנו כמה גדולה הייתה שרה אימנו שגִדלה בן כמו יצחק, שהיה מוכן למסור את נפשו למען הקב"ה.

וכותב רש"י: שנסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה, שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה.

נחשוב לרגע מנקודת המבט של אברהם אבינו. צועד הוא לעבר הר המוריה בכדי להעלות את בנו לעולה לפני ה'. השטן נדמה להם בדרך כנהר גועש שמאיים להטביע אותם אך עומדים הם בכל הניסיונות והמעכבים. הרגשה של פחד, ציפייה וחוסר ודאות לגבי העתיד. אך אין זמן לחשוב.. מגיעים הם אל ההר, והמזבח נבנה במקום המיועד. יצחק מבקש מאביו לקשור אותו אל המזבח בחוזקה. ואז ברגע האחרון בעוד אברהם מניף את ידו, נשמעת קריאה: "אַבְרָהָם אַבְרָהָם!" עצור! כל זה היה ניסיון אחד גדול! "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה!" אברהם מופתע, אך מתעשת במהרה ומחליף את קורבנו באיל שהסתבך עם קרניו באחד העצים, ובא לציון גואל! אנחת רווחה... הדבר הבא שאברהם חושב עליו הוא להגיע כבר לביתו, לרוץ לשרה אשתו ולספר לה: "אל תשאלי!? איזה ניסיון ענק עברנו... הדרך הקשה, השחיה בנהר, גלים איימו להטביע.. המלאך שהגיע ברגע האחרון..." מגיע הוא אל מפתן הבית, ואז מתברר לו שאשתו האהובה נפטרה מצער ברגע ששמעה על העקידה.. אך ורק בגלל שקיים את רצון הבורא... איזה מפח נפש, איזה צער...

נדמה שניסיון זה, גדול בצערו מהניסיון הקודם. הרי רק רציתי לעשות את רצונו של הקב"ה. למה זה מגיע לי?! חז"ל על מקרה דומה מַּשְׁלוּ משל "לעבד שבא למזוג כוס לרבו,  ושפך לו קיתון על פניו" (סוכה כח:).  לכאורה  זה אותו מקרה.  אברהם אבינו  השכים לעשות  את רצון קונו, אך קיבל בחזרה דלי של מים צוננים בפניו.. אדם משקיע מזמנו ומכספו בכדי לקיים מצוות צדקה. חונה הוא את רכבו וממהר להעניק את התרומה הנדיבה עם כל הכוונות והייחודים. שש ושמח בשמחתה של מצווה חוזר הוא לרכבו, והנה על השמשה ממתין דוח חנייה של 500 שקלים. איפה הצדק? ולמה דווקא עכשיו?

מלמד אותנו הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו) בספרו מסילת ישרים  (פרק א').  "כי כל עניני העולם בין לטוב בין למוטב (נראה כרע), הנה הם ניסיונות לאדם" עכ"ל.

מציאות האדם בעולמו היא תמיד להיות "בוחר". זה מה שמייחד אותנו משאר הנבראים הפחותים שיש בעולם. יש בנו נשמה טהורה, ואותה נשמה היא זאת שנותנת לנו את אפשרות הבחירה. בלעדיה יש רק גוף, ואין משהו נוסף.

אך ברגע שניתנה הנשמה, פה נדרש האדם להחליט, את מי אני מפנק? במה אני משקיע יותר, בגוף או בנשמה...? והבחירה הזאת קיימת בכל רגע ורגע, מיום שבו אדם עומד על דעתו, ועד לרגע שבו הוא מחזיר את נשמתו לבוראה. ברגע שאדם עומד בניסיון אחד, ניסיון נוסף נמצא מעבר לפינה. אין רגע דל! אדם שחפץ לקיים את מטרת ייעודו בעולם בצורה מושלמת, צריך לדעת שהוא נמצא בפסגת היעוד שלו ברגע שהוא "בוחר". ללא בחירה האדם מאבד את מטרת תפקידו בעולם. ושיהיה ברור! האדם יכול לברוח מתפקידו ולהימנע מבחירות [קשות] בחייו. יבחר הוא תמיד בקל ובלא מחייב, ישמע לגופו התאב תמידית, ויזניח את נשמתו שצעקותיה הופכות חלשות ולא נשמעות יותר ויותר. יתפח לעצמו על השכם על כך שיש לו "לב טוב[?]" ו"מידות טובות[?]". וימתין הוא למועד הגשת המבחן ("כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה"). אך אדם שמבין את מטרת בואו לעולם, יחפש את הניסיון, כי מבין הוא שמטרת הניסיונות היא: "לְמַעַן עַנּוֹתְךָ וּלְמַעַן נַסּוֹתֶךָ לְהֵטִיבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ" (דברים ח טז'). גודל הטובה באחריתו של האדם נמדדת על פי המבחנים שהוא עבר. אתה מגיע לשלמות יותר גדולה ע"י כך שאתה עומד בעוד ניסיון. "אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" (איוב ה ז')! אם אדם לא מרגיש שהוא נמצא בניסיון, הוא מבזבז את זמנו לריק.

אתה מרגיש שאין לך ניסיונות, שאתה לא "בוחר"? תאתגר את עצמך... מתי אתה קם לתפילה? אתה יכול להקדים ברבע שעה ולהניח תפילין כמו בן אדם? הנה לך ניסיון. אתה יכול להגיע שמח לבית לאחר יום עבודה? הנה לך ניסיון. תחפש את הניסיונות, כי זהו תפקידך בעולם הזה! אברהם אבינו מבין זאת היטב. מגיע הוא לאחר העקידה, מבין שהנורא מכל קרה, יודע הוא שזה עוד ניסיון.  עוד אירוע שבו הוא נדרש לבחור איך להתנהג..  איך  להגיב.. והרי לשם מה הוא פה? לא יכעס ולא יהרהר כלפי מידותיו של הקב"ה. לא יתלונן    למה זה  מגיע לי?!  אלה  ישב  "לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ"  כי כך  צריך  לעשות.

רק כך אנו מקיימים את היעוד שלנו בתור בני אדם, בוחרים בלבחור!

15 דברים עתידין בני ישמעאל לעשות באחרית הימים!

רבי ישמעאל אומר: חמשה עשר דברים עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים!  (פרקי דרבי אליעזר פרק ל)

הקטע הבא מפרקי דרבי אליעזר (רבי אליעזר בן-הורקנוס, רבו של רבי עקיבא) מפרט חמישה עשר דברים שעתידים להתרחש בזמן שבני ישמעאל יהיו בארץ ישראל בתקופת אחרית הימים:

א. ימודו הארץ בחבלים – חבלים הם כלי מדידה. מרמז על תוכנית החלוקה של ארץ ישראל, שהם יטענו לבעלות על כל מטר.

ב. יעשו בית הקברות למרבץ צאן ואשפתות – יהפכו בתי קברות בארץ למרבץ צאן ואשפתות, ובעיקר בהר הזיתים שנקברו בו יהודים עוד מימי בית ראשון ושני. כך זה נראה בתקופת שלטון הירדנים ואף היום.



קישור מהאתר "לדעת"

קישור מאתר "קול חי"

ג. ומדדו בהן ומהן על ראשי ההרים – שברי המצבות של הקברים שבהר הזיתים שמשו למרבה הכאב לשימושים שונים לצורך גדרות ולסלילת דרכים.

ד. וירבה השקר – בני ישמעאל לא מפסיקים לשקר לעולם על מנת להצדיק את מעשיהם ולקדם את עצמם פוליטית.



ה. ויגנז האמת – כל אחד והאמת שלו, והאמת של התורה נעדרת (עדרים עדרים – סנהדרין צז.)

ו. וירחק חק מישראל – מערכת החק יעלימו עין מהפשעים של בני ישמעאל. בעת שנציגים מבני ישמעאל אפילו ישבו בכנסת.

ז. ותרבה עונות בישראל שני תולעת כצמר – עם ישראל יהיה באותה עת במצב של "שני תולעת כצמר" הפוך ממה שצריך להיות ביום הכיפורים. (אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ (ישעיהו, א י"ח)).

ח. ויקמל הנייר והקולמוס – ויוחלפו ע"י התקשורת והמחשבים. ובנקל יוכלו הישמעאלים להעביר את דת המרצחים שלהם לכל מקום בעולם.



ט. ויפסל סלע מלכות – כל ערך המטבעות יושפע ממחיר הנפט של בני ישמעאל.

י. ויבנו הערים החרבות – יבנו את ערי ישראל שהיו חרבות 2000 שנה לאחר הגלות – עבודה ערבית.

יא. ויפנו הדרכים – יסללו הכבישים בארץ.

יב. ויטעו גינות ופרדסים – יעבדו בגינות ובפרדסים.

יג. ויגדרו פרצות חומות בית המקדש – הוואקף ועבודותיו בהר הבית (ואין פוצה פה!).



יד. ויבנו בית בהיכל –בניית כיפת הסלע מעל אבן השתיה. בדיוק במקום ההיכל, היכן שהיה בעבר קודש הקודשים.



טו. ושני אחים יעמדו עליהם נשיאים בסופן – לא ברור עדיין.

     ובימיהן יעמוד צמח (משיח) בן דוד.

ועוד היה ר’ ישמעאל אומר: שלוש מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, שנאמר "כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ. מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה (א) וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה (ב) וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה (ג)" (ישעיה כ"א, טו), ואין חֲרָבוֹת אלא מלחמות.. ומשם בן דוד יצמח ויראה באבדן של אלו ואלו, ומשם יבוא לארץ ישראל.. עכ"ל.

יש לציין שנבואה זו נכתבה לפני יותר מאלפיים שנה בזמן שבני ישמעאל לא היו יותר מקומץ נודדי מדברות. ודאי שאף אחד לא העלה על הדעת אז, שהם יהיו דומיננטיים באחרית הימים, ויבנו את כיפת הסלע בדיוק במקום קודש הקודשים, ושהם אלו שיבנו לנו את כל הבתים והכבישים במדינה.

שבעזרת ה' יתקיים בהם גם הסימן האחרון (15), ותושלם זכותם הזמנית על אדמתנו. ונזכה לראות את משיח צדקנו בקרוב!

 

תעזור לי לעזור לך...

וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ, וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ.. (פרק כג' פסוק ב')

רבינו יוסף חיים  ה"בן איש חי" שואל: מדוע נאמר בפסוק פעמיים וילך? "וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ, וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ".

ומסביר על פי רש"י שכותב: "היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הארץ" (כד מב'). ומסביר ה"בן איש חי" (עוד יוסף חי) שמסיבה זו נאמר בפסוק פעמיים המילה "וַיֵּלֶךְ". ללמד שאין דרך לעשות נס בפומבי. ולכן הייתה הליכה ראשונה, שהיתה הליכה רגילה במאמץ וללא קפיצת הדרך. ולאחר מכן קפצה לו הדרך, וזו ההליכה השנייה. ללמדך שגם שלכל פעולה שנעשית לשם שמים, מתרחשת סיעתא דישמיא, עדין צריך האדם לפעול בעצמו במאמציו וכוחו בכדי שהוא יקבל את העזרה מלמעלה!

ולכן אם אדם רוצה לחזור בתשובה ולהתקרב אל הקב"ה, עליו לדעת שאם הוא לא יפעל מלמטה בעצמו בתחילה, הוא לא יזכה לקבל עזרה מלמעלה. אך ברגע שיפתח פתח כפתחו של מחט שיעיד על רצונו, יקבל הוא עזרה גדולה מלמעלה, ויפתח לו הקב"ה פתח כפתחו של  אולם!

וקשרתם לאות על ידיך !

וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם, נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם (פרק כה' פסוק ו')

היום שאנו מסתכלים על כל ההיסטוריה שעברה מאז תקופתו של אברהם אבינו, יכולים אנו לראות שהרבה מאוד מושתת על אותם דעות שאברהם אבינו הנחיל לעולם.

כמובן שביהדות המקורית. אך גם דת הנצרות בסיסה הוא היהדות. ואף האמונה באל אחד שאותה לימד אברהם אבינו, שמיושמת כיום בדת האסלאם. מעבר לכך גם תורת המזרח הרחוק, גם היא מקורה באברהם אבינו.

נאמר בפרשתנו:"וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם, נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת" (כה' ו'). ומהם אותם מתנות שנתן להם? פירשו רבותינו (סנהדרין צא.) "שם טומאה מסר להם".

כלומר חכמה מסוימת שניתן להשתמש בה אף בטומאה. כי הרי נכתב: "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק". יצחק שיודע להתקדש ולשמור את עצמו בטהרה, הביא לו את חכמת וסודות התורה, שככל שאדם יותר מתקדש ועולה, כך משיג חכמה יותר אדירה. ואילו לבני הפילגשים נתן להם שם של טומאה, כי ידע אברהם שלא יוכלו לשמור עצמם בקדושה. לאחר מכן שלח אותם "קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם" לארצות המזרח (קדם). ומעניין כי עד היום, החכמה העיקרית במזרח נקראת ''אברהמה'', והכוהנים שלהם נקראים ''אברהמינים'' (נגזר מן השם אברהם). ככל שאדם יותר יתעמק בחוכמת המזרח, יבחין הוא שישנם המון דברים מקבילים בתורת הנגלה, ואף בתורת הנסתר שנגזרו ממקורם ביהדות.

למשל, ידוע בתורתנו שלכל אדם יש 248 איברים ו-365 גידים. שהם כנגד רמ"ח – מצוות עשה, ושס"ה – מצוות אל תעשה. את 248 האיברים ניתן לזהות בגוף האדם, אך מהם 365 הגידים?

על פי הרפואה הסינית, האנרגיה זורמת בערוצים הנמצאים בגוף הנקראים מרידיאנים. אנרגיה זו נותנת לאיברים את היכולת ואת האפשרות לתפקד כראוי. על פני הגוף ישנן נקודות מסוימות, לאורך כל ערוצי האנרגיה, נקודות שטיפול בהן באמצעות דיקור, עיסוי או חימום, גורם לשינויים באותם ערוצים. המעניין הוא שעל פי החוכמה הסינית ישנם 14 מרידיאנים, שהם בעלי 365 נקודות דיקור, שמתוכם ניתן להשפיע על האדם. מקביל ל 365 הגידים שכנגד מצוות ה"לא תעשה".

והנה בירחון הרפואה הסינית בשם journal of Chinese medicine שכל מי שמחשיב את עצמו בנושא הדיקור הסיני בעולם מנוי עליו, יצא בפרסום מיוחד ופשוט מדהים!!

המאמר המרכזי בגיליון מספר 70 של הז'ורנל עוסק לא פחות ולא יותר בתפילין של העם היהודי. המאמר קובע נמרצות כי נקודות המגע והלחץ של תפילין של ראש ותפילין של יד מכסות בדיוק את אותן הנקודות שעל ידי דיקור בהן במחטים "ניתן לרומם את הרוחניות ולטהר את המחשבה".

עד כמה הם יוכלו לרומם את עצמם בעזרת "שם של טומאה" אנחנו לא יודעים, אך יהודי שמניח תפילין בקדושה, צריך לדעת לבטח שמרומם הוא את רוחו ואת נשמתו בכך שמקיים את מצוות הבורא.



 

 

פן אשבע, ושמנתי...

גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם! תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי. (פרק כג' פסוק ד')

הייתכן שאברהם אומר שהוא גם גר וגם תושב?! הרי אלו הם שני הפכים גמורים! הגר הוא עראי, והתושב קבוע...

בעניין זה אמרו חז"ל: העולם הזה הוא פרוזדור בפני העולם הבא, אם האדם מבין שהוא גר [זמני] בעולם הזה, הרי הוא תושב לעולם הבא ומובטח לו חיי נצח. אך אם חלילה אדם מרגיש תושב בעולם הזה, הרי לעולם הבא הוא גר... יוצא אם כן שההנאה כאן היא על חשבון העולם הבא...

משל למה הדבר דומה, לשועל שעבר על יד כרם ענבים ורצה להיכנס לתוכו, אך גדר הייתה סביבות הכרם ולא ניתן היה להיכנס. ריח הענבים היה משכר והשועל לא ויתר הוא הלך מסביב לכרם ומצא חור בגדר. רצה השועל להיכנס דרך החור, אך שמנמן הוא ולא יכול להיכנס. מה עשה השועל? צם שלושה ימים עד  שרזה והצליח להיכנס דרך הפרצה.

ישב לו השועל בכרם שלושה ימים, מרוב התלהבות אכל מן הענבים ללא הפסקה עד שהשמין כבתחילה... לאחר שאכל, שבע ודשן ניסה השועל לצאת דרך החור ולא יכל...

מה עשה? צם שוב שלושה ימים עד שחזר לממדיו הראשונים לפני שנכנס., ויצא.

הפך השועל את פניו אל הכרם ואמר: "כרם, כרם! מה הועלת לי? רעב נכנסתי ורעב יצאתי..."

- מה שועל חכם היה צריך לעשות? אילו היה חכם באמת היה מוציא את הענבים אל מחוץ לגדר, יוצא ואוכל כאוות נפשו בזמנו הפנוי...

והנמשל פשוט: אדם משקיע בעולם הזה ושוכח שזה פרוזדור בפני העולם הבא. צריך להשקיע כאן כדי לצאת אם משהו...

אדם שנכנס לכרם של העולם הזה ויוצא כלעומת שבא, אינו אלא כאותו שועל שוטה... רק מצוות ומעשים טובים נשארים לעולם הבא!.

לשאול, או לא לשאול, זו השאלה!

אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה. כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה! (פרק כב' פסוק יב')

נאמר במשנה באבות (ה ג'): "עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם, להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו עליו השלום". ורבי עובדיה מברטנורה מפרט: אחד, אור כשדים, שהשליכו נמרוד לכבשן האש. שני, לך לך מארצך. שלישי, ויהי רעב. רביעי, ותוקח האשה בית פרעה. חמישי, מלחמת המלכים. שישי, מעמד בין הבתרים, שהראהו שעבוד מלכיות. שביעי, המילה. שמיני, וישלח אבימלך ויקח את שרה. תשיעי, גרש האמה הזאת ואת בנה. עשירי, העקידה.
הקב"ה מנסה את אברהם אבינו בעשרה ניסיונות, ולאחר שאברהם אבינו עומד בכולם, מקבל הוא חותמת מבורא העולם שמוסר לו: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה"! עכשיו לאחר ניסיון העקידה האחרון יודע אני שאתה באמת ירא שמים! וצריכים אנו להבין את ניסיון העקידה, דבר שישפוך אור על שאר הניסיונות, ויסביר לנו מדוע ובאיזו דרך אברהם מקבל את החותמת על כך שעמד בכל המבחנים.
השאלה היא, מדוע ניסיון העקידה אכן היה ניסיון לאברהם? הרי אם בורא העולם מצווה אותי "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ!" (כב ב'). אומנם זה נשמע ציווי קשה מאוד ולא נתפס על פי כל אמת מידה אנושית, אך בורא העולם פנה אלי וציווה אותי! האם אני בכלל יכול להתנגד?? ואם נאמר שאני לא רוצה ואני מתנגד... הרי מי שברא את העולם ונתן לי חיי ואת חיי בני, לא פשוט הוא שברצונו ייתן לנו את חיינו וברצונו ייטול מאתנו את הפיקדון?? ואם אני לא אדאג לכך שבני יעלה לעולה, יש לבורא העולם את הדרכים שלו...
כלומר, הניסיון של אברהם הוא לא, האם עוקדים את יצחק או שלא! הרי בורא העולם ציווה, אין כל כך ברירה. אלה הניסיון הוא באיזה דרך עושים את הציווי. האם ברגע הציווי אני מתחיל להרהר על מה שהרגע שמעתי, או שאני מבין ש"אין להרהר אחר מידותיו של הקב"ה" (בבא קמה קיא.).
משה רבינו פונה אל הקב"ה לאחר שנשלח אל ארמון פרעה ואומר: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי? וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ!" (שמות ה כג') טענה הגיונית. משה שם לב שמרגע שהוא הפך להיות המטריד האישי של פרעה, רק נהיה רע לעם ישראל, ושום גאולה לא נראית באופק. עונה לו על כך הקב"ה: "חבל על דאבדין ולא משתכחין! הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא הרהרו על מדותי ולא אמרו לי מה שמך,. ואתה אמרת לי מה שמך בתחלה, ועכשיו אתה אומר לי וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ?"..(בבא קמה קיא.) הקב"ה בא בטענות למשה על חוסר התמימות. משה רואה איך הדברים לא מסתדרים בצורה הגיונית וחש צורך לשטוח את ספקותיו מול בורא העולם. ואילו לעומתו אברהם רואה שהכל הולך הפוך ממה שהקב"ה אמר לו בתחילה, ולא פוצה את פיו ולא מהרהר אחר דיבורו של הקב"ה.
הגדולה של אברהם אבינו היא שאף שברגע שלפני כן הקב"ה אומר לו "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (כא יב'). ועתה הפקודה היא "הַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים" (כב ב'). והוא לא שואל את השאלה שאולי מתבקשת [לאנשים כמונו]: איך זה יתכן?!? יודע הוא לבטח שאם הוא מקריב את הבן שלו הוא הורס את כל המוניטין שלו בתור מחזיר בתשובה מפורסם, ועדין אין לו איזה הרהור.. זאת גדולה! ועל כך אברהם אבינו מקבל את החותמת של "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה!".
היהדות מעודדת לשאול שאלות, לברר ולהתעניין. כל הספרות של התורה שבעל-פה שלנו מבוססת על שאלות ותשובות. החל מהגמרא שמבררת לעומק כל נושא ונושא בעזרת שאלות, וכלה בשו"תים שנכתבים עד ימינו אנו. לכולם ברור שברגע שאדם שואל שאלה, הוא מחכה לקבל תשובה. ולכן במנגנון הלימוד של התורה שקיבלנו מאבותינו, קיים ומתעורר רצון לשאול שאלות, בכדי שכך נוכל לברר לעומק ולהשיג את התשובות. אך זאת עלינו לדעת שכמו שאדם חולה הנמצא בחדר טיפול נמרץ, לא מתחיל לשאול מהם הרכיבים של כל תרופה ותרופה שמגישים לפניו כי צריך הוא לקבלם בדחיפות ונשקפת סכנה לחייו, כך אדם צריך בראש ובראשונה להשלים את עצמו מבחינת קיום המצוות ואח"כ יברר את טעמם בכדי להעשיר את ידיעותיו, ואף לעורר את עצמו לקיים את המצווה בדבקות לאחר שמבין את טעמה. אז גם אם אדם אינו מבין את טעם המצווה, וגם אם לפעמים אדם חושב שההלכה ששמע היא "מוגזמת", והוא לא זוכר שנהגו כך במשפחתו. במקרה כזה צריכים אנו ללמוד מאברהם אבינו, "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'" (יא ד'). ברגע ששומעים את דבר ה', מתחילים ללכת. לאחר מכן יש לנו את כל האפשרויות בכדי ללמוד את עומקן של המצוות ואת טעמיהן, ואחרי המעשים ימשכו גם הלבבות.

 

עוד עשרה, וסדום לא הייתה נחרבת!

וַיֹּאמֶר- אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה? וַיֹּאמֶר- לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה! (פרק יח' פסוק לב')

אברהם אבינו פונה אל הקב"ה בבקשה להציל את תושבי סדום, לאחר שהתורה מעידה עליהם: "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד"! (פרק יג' יג')

אברהם טוען כלפי ה' שלא ראוי להשמיד את כל העיר בעוד יש בקרבה לפחות 50 צדיקים. וה' עונה לו שאכן הוא לא היה משחית את העיר אם היו שם 50 צדיקים, אך אפילו 50 צדיקים אין בעיר סדום.

אולי 45 צדיקים, ממשיך אברהם.. מה לא יספיקו 45 צדיקים להגן על כל העיר? עונה לו הקב"ה שאכן אם יש 45 צדיקים, סדום לא תיחרב, אך גם 45 צדיקים אין בנמצא.

אולי 40? ממשיך אברהם..

אולי 30? טוב, המצב מאוד קשה, אך בטוח יש לפחות 20!?. מה לא?!

"אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה"? שואל אברהם. אך גם על כך עונה לו הקב"ה שאם יש בסדום עשרה צדיקים, סדום לא תיחרב, אך אין שם אפילו עשרה צדיקים...

מספיק שהיו עשרה אנשים שהיו עושים את רצון הבורא, וההרס והחורבן של עיר שלימה היה נמנע! אך "אַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד", "תרבות" ללא מוסר וללא מידות.

נתאר לנו מצב שהיה שם מבנה רעוע עם מניין אנשים שהיו יושבים ולומדים תורה, היו פונים הם איש לרעהו ואומרים: "תראה את הבטלנים האלה." "למה הם לא הולכים לעבוד?" "יושבים ולומדים על חשבון משלם המיסים"... "בואו נגרום להם לצאת לעבוד, נבטל להם את קצבת הילדים, שלא יהיו כמוהם חלילה!"...

מה שלא הבינו אנשי סדום זה, שאם היו להם עשרה כאלו, סדום לא הייתה נחרבת!...

צריכים אנו להעריך ולהוקיר את אותם אנשים שלומדים וקובעים עיתים לתורה, כי בזכותם נמנעים הרבה צרות גזרות ועוגמת נפש מעם ישראל, כל אחד נוסף, והזכות שלנו גדלה.

לסדום לא היה את הזכות להינצל, צריכים אנו ללמוד מכך, ולהתאמץ ולעמול עבור הזכות שלנו.

ודוקא "ביום השמיני ימול את בשר עורלתו"

וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹקִים (פרק כא' פסוק ד')

הקב"ה מצווה את אברהם אבינו ואת זרעו אחריו, לבצע ברית מילה בבשרם כאות על כך שהם בנים של הקב"ה. וכך במשך יותר משלשת אלפים מקיים עם ישראל את מצוות ברית המילה.

בשנים האחרונות אף גילו חכמי המדע שלקיום ברית המילה סגולות רפואיות רבות במניעת הדבקות במחלות. מחקרים הוכיחו שגברים שלא נימולו חשופים פי שישה להידבקות במחלות מסוכנות מאשר גברים שעשו את המילה, משלחות מישראל יצאו למדינות אחרות על מנת ללמד רופאים גויים איך לבצע מילה שתעזור להם במניעת מחלות. ואף המרכז האמריקאי למניעת מחלות ממליץ לכל תינוק שנולד בארה"ב לבצע מילה.

מעבר לכך, מחקרים מתקדמים מגלים נתון מדהים לגבי האופן שבו היהודים מבצעים את ברית המילה. ישנה בעיה רפואית שיכולה להתרחש בעת ביצוע המילה בתינוקות, והיא מנגנון הקרישה והדימום. ועל כך כותב ד"ר א. אברהמוב (אסיה כרך ג' עמוד 384): "ברית מילה היא פעולה כירורגית הזקוקה למנגנון קרישה ומניעת דימום במצב תקין לשם ביצועה המוצלח. והנה תינוק נולד עם מנגנון קרישה תקין, על-ידי פקטורים של קרישה המועברים אליו דרך השליה. תמיכה זו נעלמת תוך 2-3 ימים, ומגיל 3-5 ימים כל תינוק, אף אם הוא בריא ובשל, סובל ממצב של חוסר גורמי הקרישה.. ולכן ברית-מילה בגיל 3-6 ימים יכול לגרום למותו של התינוק עקב דימום מסיבי.. באופן פיזיולוגי עד גיל 8 ימים מתחיל הכבד להתאושש.. בגיל 8 ימים קיימת כבר רמה מספקת של גורמי הקרישה ומניעת הדמם. כך שהתינוק יכול לעמוד בהצלחה בביצוע הברית".

להשלמת התמונה צריך לדעת שישנם שני גורמי קרישה בדם: "ויטמין K" ו"פרותרומבין". בלעדיהם מנגנון הקרישה אינו תקין, והמעניין הוא שרק ביום השמיני ה- "ויטמין K" ברמה מספקת בגופו של התינוק. ואילו ה"פרותרומבין" ביום השלישי לחיי התינוק הוא רק ברמה של 30% מהכמות הנורמלית, וביום השמיני מגיע לרמה של 110%!! ואח"כ יורד ומתיצב ל100% ואים כך, לתינוק ביום השמיני יש כמות "פרותרומבין" יותר מאשר בכל ימי חייו!



ד"ר גיימס ארמנד קוויק (1894-1978), שכיהן במשך שנים רבות כראש המחלקה לביוכימיה באוניברסיטת מרקט בוויסקונסין, ארה"ב, התמחה בחקר הרכב הדם. בתחום זה הוא גילה מספר תגליות חשובות ופיתח נוהלי בדיקה שנקראים על שמו (QuickwsTest:I,II,III). הנוהל שלו לבדיקת משך זמן הקרישה וכמותו של הורמון הפרותרומבין בדם נחשב לתגלית שפתחה עידן חדש בשדה המחקר. הוא מציין בכתביו שבעוד שבימים הראשונים לחייו של התינוק, כמות גורמי הקרישה נמוכה, וחתך קטן עלול לגרום בקלות לדימום חזק, לקראת היום השמיני יכולת הקרישה גוברת והולכת. והוא קובע: "אין זה מקרה שלפי דת משה מבצעים את טקס המילה ביום השמיני דווקא."

מסתבר שהיום השמיני בחיי האדם, הוא היום הכי מתאים מבחינה רפואית לבצע את המילה!

לחסוך פרוטת נחושת...

וַיֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה, וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד!   (פרק יח' פסוק כ')

לאנשי סדום, היו חוקים שמטרתם הייתה לשמור על ממונם מפני אורחים וקבצנים.

"החפץ החיים" מביא משל לאיכר פשוט אשר העמיס את עגלתו בתבואה משדהו, ונסע למכור אותה בעיר הגדולה. כאשר הגיע האיכר לעיר, מיד נמצאו רבים שרצו לקנות את התבואה המשובחת, אולם האיכר חשש שמה ירמו אותו הקונים ויקחו ממנו שקי תבואה ללא תשלום. משום כך אמר לקונים: "מלאו לכם תבואה בשקיכם כרצונכם, ועל כל שק מלא תטילו מטבע נחושת לתוך כובעי. כאשר תסיימו למלא, נספור כמה מטבעות יש בתוך הכובע, וכך נדע בעד כמה שקים עליכם לשלם לי".. הסכימו הקונים והתחילו למלא שקיהם מתוך העגלה, וכנגד כל שק מלא הטילו מטבע לתוך כובעו של האיכר. ראה האיכר מטבעות נחושת בתוך כובעו, לא עמד בניסיון, והכניס לכיסו בגניבה כמה מטבעות...

כמה שוטה איכר זה! אמר "החפץ חיים". אמנם גונב הוא כמה פרוטות... אולם כאשר יספרו את המטבעות, ימצאו בכובע פחות מטבעות מאשר שקים.. ובהתאם לכך הקונים ישלמו.. לפי המטבעות שבכובע. נמצא שעל כל מטבע נחושת שגנב איכר שוטה זה, מפסיד הוא תשלום בעבור שק תבואה שלם!

כך הוא הנמשל, סיים החפץ חיים. אדם הקופץ את ידו ואינו נותן צדקה, אומנם חוסך הוא פרוטת נחושת, אולם מפסיד הוא שכר מצוות עצום ורב...

והוא יהיה פרא אדם!

וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ה': הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל! וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן... (פרק טז יא')

הגר שפחת שרה זוכה לגילוי מלאך המבשר לה: "הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל!" (בראשית טז יא'). ועוד בטרם  נולד ה"שורש פורה ראש ולענה" הזה שממנו יצאו מחבלים מתאבדים ושאר מזיקים שיצרו לעם ישראל, מגדיר אותו המלאך: "וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם. יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ!" ותרגם על כך האונקלוס: "הוּא יְהֵא צְרִיךְ לְכֹלָא, וְאַף כָּל בְנֵי אֲנָשָׁא יְהוֹן צְרִיכִין לֵהּ". תרגום: הוא יהיה צריך לכולם, וידי כל בני אדם יהיו זקוקים לו.

הישמעאלי לא יוכל לעשות מאומה בלי עזרה מהעולם, זו תמונת מצב מדויקת של עמי ערב בימינו. למרות גודלם ועושרם אין להם מאומה משלהם, לא מצרכי מזון ותרופות ולא ידע מדעי, לא מכוניות, לא מטוסים וכלי נשק, הכל עליהם ליבא מבחוץ. אך מצד שני "ידא דבני נשא צריכים ליה", ידי כל העולם זקוקים לו. היום כל מערכת התחבורה המקשרת בין מקום למקום נשענת על הנפט הערבי, כל העולם זקוקים לנפט הערבי.

בני ישמעאל הם אלו שנבחרו להיות האויב המסכם את הגלויות של עם ישראל, כפי שמביא רבי חיים ויטאל (עץ הדעת טוב) על דברי הפסוק: "לוּלֵי ה' שֶׁהָיָה לָנוּ בְּקוּם עָלֵינוּ אָדָם. אֲזַי חַיִּים בְּלָעוּנוּ בַּחֲרוֹת אַפָּם בָּנוּ.." (תהילים קכד), וכותב שם: "אבל יש עוד גלות חמישי אחרון לכולם, וקשה מכולם, והוא גלות ישמעאל הנקרא פרא אדם..."

מעניין לראות ששמו של ישמעאל לא ניתן לו בעקבות מאורע כלשהו שקורה בלידתו, אלה שמו ניתן על ידי מלאך עוד לפני שנולד, דבר שמעיד על סיבה מיוחדת שבגינה נקרא ישמעאל.

מסביר זאת רבי אליעזר הגדול: "ולמה נקרא שמו ישמעאל? שעתיד לשמוע הקב"ה באנקת העם ממה שעתידים בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, לפיכך נקרא שמו ישמעאל (פרקי דרבי אליעזר פרק לא').

בעל הטורים בפירושו על הפסוק מביא זווית נוספת: המילה "וְקָרָאת" נכתב ד' פעמים בתורה: א."וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל" (בראשית טז יא'). ב."וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים" (דברים לא כט'). ג."וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל" (ישעיהו ז יד'). ד."וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ" (ישעיהו ס יח').

ארבעת הפעמים בהם מופיעה המילה "וְקָרָאת", נותנות לנו סקירה על: שם המַכֶּה, תוצאת המַכָּה, באיזה זמן?, מהו הפתרון?, ומהי התוצאה?.

שם המַכֶּה - "וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל".

תוצאת המַכָּה – "וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה".

הזמן - "וְקָרָאת אֶתְכֶם הָרָעָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים".

מהו הפתרון? - "וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל". רק ברגע שנדע שרק ה' שעימנו יכול להצילנו, ולא נלך אחר תחושת כוחי ועוצם ידי וכדומה ניגאל.

והתוצאה הסופית היא - "וְקָרָאת יְשׁוּעָה חוֹמֹתַיִךְ". יגיע עת גאולתינו וירושלים שבין החומות תיבנה.

ההתמודדות עם הרעה של בני ישמעאל [גם] בימינו היא קשה ומורטת עצבים. עָם שמנסה לרשת את ארץ ישראל במרמה ובדרך של שחוק והיתול. הוא נלחם ללא הרף על מנת לפגוע ולהרוג, וכשבאים אליו בטענות הוא אומר: "מה כבר עשיתי? הרי אני לא מסוגל לכלום.." "מה זה כמה פיגועים ודקירות לעומת צבא שלם וחזק.." "תראו אותי אני כזה חלש ומסכן. אני הוא הנכבש, ועוד באים אלי בטענות..."

בדיוק כפי שכותב הרמב"ן על הפסוק: "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק" (בראשית כא ט'): היה ישמעאל מריב עם יצחק על הירושה. ואומר: "אני בכור ויורש פי שנים". ויוצאין לשדה ונוטל [ישמעאל] קשתו ויורה בו חצים, ואומר: "הלא משחק אני"...

אך לא לעולם חוסן! ברגע שעם ישראל ירים את עיניו למרום, ויזעק אל הקב"ה מכל הצרות וההצקות של בני ישמעאל, אז ישמע-אל ויענם. כי הרי לכך נקרא שמו ישמעאל.

הפתרון הוא לזעוק אל ה' ולא לסמוך על נאומים וכל מיני פתרונות של "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" (דברים ח יז') וכדומה, זה רק מרדים אותנו! ואו אז תגיע הנקמה המיוחלת של הקב"ה בכל הגויים שהצרנו לנו בכל הדורות בכלל, ובבני ישמעאל בפרט. ונזכה להמשך נבואת דוד המלך ע"ה: "בָּרוּךְ ה' שֶׁלֹּא נְתָנָנוּ טֶרֶף לְשִׁנֵּיהֶם! נַפְשֵׁנוּ כְּצִפּוֹר נִמְלְטָה מִפַּח יוֹקְשִׁים. הַפַּח נִשְׁבָּר וַאֲנַחְנוּ נִמְלָטְנוּ. עֶזְרֵנוּ בְּשֵׁם ה' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ".

שנזכה לגאולה השלימה בקרוב מאוד! 

ע"פ הספר גלות ישמעאל | הרב נויגרשל

 

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=006xU4Rmvbo[/embed]

מהו מספר הכוכבים ביקום ?

וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר, הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם, וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ! (פרק טו פסוק ה')

בפרשתנו הקב"ה מבטיח לאברהם אבינו שזרעו יהיה רב ככוכבי השמים. אך יודעים אנו שאם יתבונן אדם אל השמים בלילה נטול עננים, גם אם יטפס על הר גבוה ומאוד יתאמץ יראה לכל היותר כמה מאות כוכבים, ואם כן מה הגדולה בכך שמבטיח הקב"ה לאברהם שכל צאצאיו יהיו כמה מאות בלבד? אלה שצריכים אנו להתבונן בפסוק יותר לעומק!

למה מתכוונת התורה באומרה: "וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה"?

כותב על כך רש"י: "הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים! וזהו לשון הבטה מלמעלה למטה". כלומר, לצורך כך הקב"ה הוציא את אברהם אבינו לחלל! וכך מובן מה פשר הבטחה של "כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ". רק מהחלל רואים את כמות הכוכבים האמתית ויכולים להתפעל ממספרם.



את אותו מספר רב של כוכבים ידעו חז"ל לכתוב לנו בין דפי הגמרא (ברכות לב:):

"אמר לה הקב''ה [לכנסת ישראל]  בתי,  שנים עשר מזלות (קבוצות כוכבים היוצרות צורות שונות כמו מאזניים, עקרב, דגים וכו') בראתי ברקיע. ועל כל מזל ומזל בראתי לו שלשים חיל (כנגד כל מזל משנים עשר המזלות נבראו שלשים צבירי כוכבים) ועל כל חיל וחיל בראתי לו שלשים לגיון (כל צביר משלשים הצבירים הללו מורכב משלשים לגיונות של כוכבים) ועל כל לגיון ולגיון בראתי לו שלשים רהטון (כל לגיון מורכב משלושים רהטוני (גדודי) כוכבים), ועל כל רהטון ורהטון בראתי לו שלשים קרטון. ועל כל קרטון וקרטון בראתי לו שלשים גסטרא. ועל כל גסטרא וגסטרא תליתי בו 365 אלפי ריבוא כוכבים כנגד ימות החמה. וכולן לא בראתי אלא בשבילך".

אם נעשה חישוב של המספרים שמביאה הגמרא נגיע למספר עצום של 〖10〗^18 ברגע הבריאה!

מה שמפתיע הוא שהגמרא כתבה את הנתון הזה בתקופה שבה היו בטוחים שאין יותר מכמה מאות כוכבים. רק לפני 400 שנה בעת המצאת הטלסקופ הצליחו לצפות בכמות  של   כ-6000  כוכבים  לכל היותר.

אך היום שיש כבר טלסקופים משוכללים וחלליות, מבינים כולם שהמספר של הכוכבים הוא אכן רב לאין שיעור מהמספר שהיה מקובל לחשוב בעולם. וכל אלו שלעגו לחכמי ישראל על חוסר הבנתם כביכול במדעי היקום, שבו והודו שאין כתורת ישראל!

 

מהו מיקומינו ביקום?

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=eGze_05Y5_M[/embed]

 

כישלון אינו סוף הדרך !

וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד! (פרק יג פסוק יג')

לעיתים, אמר רבי ישראל מאיר הכהן בעל ה"חפץ חיים", יש והאדם נכשל בדבר עבירה, ואז ממהר אליו היצר הרע ומנסה להסיתו, וכך אומר לו: "ראה נא! בין כך ובין כך נכשלת בעבירה חמורה, על כן אם תעבור עוד עבירה הדבר לא יעלה ולא יוריד"...

משל למה הדבר דומה? אומר ה"חפץ חיים", לאותו אדם ההולך במדבר. סביבו רק חול ושממה עד אין סוף, והשמש קופחת על ראשו. הנה בכליו נותר רק מעט מזון וכמה לגימות מים. וכך הוא הולך עוד כברת דרך... לאחר כמה זמן עומד ההלך ופותח את שקו לראות מה נותר לאכול ולשתות, ורואה כי אין בצקלונו כדי מחיה. מה יעשה? חושב האיש בליבו: "ממילא אין בכלי די מזון ומשקה. אשליך את המעט שנשאר... דבר לא ישתנה"... שוטה האיש הזה!

כן הוא גם הנמשל סיים ה"חפץ חיים". אל לו לאדם לתת לאותו מנוול להסית את ליבו לדבר עבירה, ואף אם נכשל, "שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (משלי כד טז').

הצדיק נקרא כך משום שיודע לקום לאחר הנפילה. לא נכנס הוא לייאוש מיותר, אלה ישר לאחר שנפל מיד קם ומתעלה.

הזכות לחיות בארץ ישראל

וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֵת כָּל אֶרֶץ כְּנַעַן לַאֲחֻזַּת עוֹלָם, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים! וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים אֶל אַבְרָהָם: וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר, אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם! (פרק יז פסוקים ח'-ט')

אברהם אבינו מתבשר על כך שעתיד להיוולד לו בן שימשיך וירש אותו, עתיד זרעו להיות רב ככוכבי השמים, ואף מובטח הוא על כך שזרעו אחריו יבואו בעתיד וירשו את ארץ מגוריו ארץ כנען.

כתנאי לכך שבניו אכן יזכו לרשת את ארץ ישראל, מצווה הקב"ה: "וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם". ומהי הברית? אומר הקב"ה: "זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ הִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר". כלומר, כשהוא בן תשעים ותשע שנים מצוה ה' את אברהם לקיים את מצות המילה. מצווה זאת, אומר לו ה', היא תנאי לכך שבניך יזכו לשוב לארץ ישראל. ולכן בזמן יהושוע, רגע לפני שנכנסים בני ישראל אל הארץ, מצווה ה' את יהושוע: "בָּעֵת הַהִיא אָמַר ה' אֶל יְהושֻׁעַ עֲשֵׂה לְךָ חַרְבות צֻרִים וְשׁוּב מל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שֵׁנִית" (יהושוע ה ב'). עם ישראל שיצא ממצרים היה מהול כדת וכדין, אך את בניהם לא יכלו למול במדבר, כפי שכותב רש"י: "שכל הארבעים שנה שהיו במדבר לא נשבה להם רוח צפונית, ולא היה להם יום נוח למול" עכ"ל. ולכן הם היו פטורים ממצוות מילה במדבר. אך ברגע שרצו להכנס לארץ, חזרה וחלה עליהם החובה למול את עצמם.

ללא קיום מצוות ברית המילה שנצטווה אברהם אבינו, לא הייתה בעבר לעם ישראל הזכות להיכנס לארץ ישראל ולרשת אותה.  והתנאי ממשיך  להתקיים  גם היום, עם ישראל לא  היה חוזר לפני כ-65 שנה אם לא הייתה קיימת בו הזכות של ברית המילה. כפי שכותב הנביא: "גַּם אַתְּ בְּדַם בְּרִיתֵךְ, שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ" (זכריה ט'). וכותבת הגמרא (בבא קמא פב.): "שִׁלַּחְתִּי אֲסִירַיִךְ מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ". ואין מים אלה תורה. ועל פסוק זה כותב הרמב"ן: "רמז בכך על עקבות משיח שיהיה הדור כולו חייב, ותשתכח תורה מישראל ותרבה החוצפה והעזות, כדכתיב "מִבּוֹר אֵין מַיִם בּוֹ" [ואין מים אלה תורה], ולא ישאר בידם רק זכות המילה". ומוסיף מדרש אגדת בראשית (לפני כ-1600 שנה): "אע"פ שאין לישראל מעשים טובים, הקב"ה גואלם בזכות המילה". וראינו בעינינו שלפני 65 שנה הגיעו לכאן גם אנשים שאולי לא שומרי מצוות, ולא יודעי תורה, אך את מצוות ברית המילה שמרו כולם. וזהו התנאי שעל ידו זכינו בעת הזאת לשוב חזרה לארץ ישראל.

אך ישנה בעיה אחת רצינית, בעיה שהחלה לפני כ-3700 שנה, ביום הולדתו של ישמעאל והיום אנו רואים את אותותיה.  ועליה  כותב הזהר הקדוש: (תרגום.  זוהר חלק ב' דף לב.): "נאנח ר' חייא ובכה, פתח ואמר: "וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד" (בראשית יא ל') - אוי על אותו זמן שהולידה הגר את ישמעאל! אמר לו ר' יוסי: למה? והרי שרה ילדה [את יצחק] אחר שנולד [ישמעאל] והיה לה בן גזע קדוש. אמר לו: ..כך שמעתי הדבר מפי רבי שמעון בן-יוחאי ובכיתי, שאמר: אוי על אותו הזמן, כי משום ששרה נתעכבה [מללדת] כתוב: "וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם וגו'  בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי" (שם טז ב'). ועל כן עמדה השעה להגר לרשת את שרה גברתה, והיה לה בן מאברהם. ואברהם אמר [ובקש מהקב"ה]: "לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ" (שם יז יח'). ואע"פ שהקב"ה היה מבשר לו על [הולדת] יצחק (בברית בין הבתרים), התדבק אברהם בישמעאל, עד שהקב"ה השיבו: "וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ" (שם יז כ'). ואח"כ נימול [ישמעאל] ונכנס בברית הקדוש מטרם (לפני) שיצא יצחק לעולם".

"ובוא וראה, 400 שנים עמד הממונה של בני ישמעאל [רהב] וביקש לפני הקב"ה, ואמר לו: מי שנימול למה אין לו חלק בך כמו יצחק? אמר לו [הקב"ה]: זה נימול כראוי וכתיקונו [מילה ופריעה] וזה [ישמעאל] אינו כך [ללא פריעה], ולא עוד שאלה [היהודים] מתדבקים בי לשמונה ימים, ואלו [הישמעאלים] רחוקים ממני עד כמה ימים [לא מלים ביום השמיני]. אמר לו [השר] ועם כל זה כיוון שנימול, לא יהיה לו שכר טוב על זה?"

"אמר רבי חייא: אוי לאותו הזמן שנולד ישמעאל בעולם ונימול! מה עשה הקב"ה? הרחיק את בני ישמעאל מדבקות העליונה, ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה בשביל מילה שבהם. ועתידים בני ישמעאל לשלוט בארץ הקדושה בשעה שהיא ריקה מהכל (ריקה מקדושה לפני הגאולה) הרבה זמן. כמו שהמילה שלהם ריקה בלי שלמות. והם יעכבו את בני ישראל לשוב למקומם, עד שתושלם הזכות של בני ישמעאל" עכ"ל.

זכותה של ברית המילה היא גדולה, שאפילו ישמעאל וזרעו עד היום זוכים בעקבות קיומה לחיות בארץ ישראל הקדושה. זה הזמן שלנו להתחזק ולהתקרב אל ה' עד אותו זמן קרוב שבו תושלם זכותם על הארץ שלנו, ונזכה לראות בגאולה השלימה במהרה בימינו אמן!

מה יוצא לי מזה?

וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.. וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה' (יא פסוק יב', יד')

ושואלים חז"ל, מהו הניסיון הגדול? במה בדיוק הקב"ה ניסה את אברהם באומרו "לֶךְ לְךָ"? נכון שאדם לא אוהב לעזוב את המקום שבו הוא גדל, נכון שלאדם קשה לצעוד אל מקום שהוא אינו מכיר. אך רואים אנו שהקב"ה ישר מרגיע אותו בכך שאומר לו: "וְאֶעֶשְׂךָ לְגוֹי גָּדוֹל. וַאֲבָרֶכְךָ. וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ. וֶהְיֵה בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר. וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה.." (יב ב'-ג'). כל ההבטחות הכי גדולות הובטחו לאברהם עוד לפני צאתו, אם כן איפה הניסיון? ועוד, הפסוק ממשיך וכותב: "וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט". הנה גם לוט עזב את המקום שבו הוא גדל, והיה מוכן לנדוד אל ארץ לא ידועה. אם כן מהי הגדולה של אברהם? והיכן מסתתר כאן הניסיון?

עונה על כך האור החיים הקדוש: שהסוד טמון במילים "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'". מלמד אותנו האור החיים כלל. בכל מקום שכותבת התורה לשון 'אמירה' כמו: "וַיֹּאמֶר ה'", מדובר על סגנון דיבור רך ועדין. וכל מקום שכתוב בתורה לשון 'דיבור' כמו: "כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר", אלו הם דברים  קשים.  רואים  אנו  בפסוקים  שלנו, שהקב"ה פונה אל אברהם בלשון רכה של "וַיֹּאמֶר ה'", ואילו אברהם מבצע זאת כאילו שמע דיבור "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'". מלמד שאברהם אבינו לא ביצע זאת בגלל המילים היפות וההבטחות של הקב"ה, אלה עשה זאת מפני שזו גזירת המלך! זוהי גדולה, וזהו הניסיון.

אין לקחת את התורה והמצוות כאדם שחוקר ומנסה להבין כל דבר, מה הטעם? והאם זה משתלם? אלה ראשית יש להזדרז ולבצע את הדברים כגזירה מפי המלך!

הסימן שגוג ומגוג התחילה

"ביום שבו כוחות של רוסיה ינחתו בסוריה כדי להילחם לצידם ולעזור להם, תגידו לתושבי ארץ ישראל שהם יכולים להתחיל ללבוש בגדי שבת כי ביאת המשיח בדרך"...

הדבר המדהים בכל הסיפור הזה הוא - שהיום שבו התבשרנו על כך שהרוסים באים לסוריה הוא כז' באלול!

וזה בדיוק אותו יום שהתחילה מלחמת גוג ומגוג על פי הנער שעבר מוות קליני.

 

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=aC5oce40xio[/embed]

מעניין לראות גם ש- כז' באלול זה 3 ימים לפני ראש השנה התשע"ו (עדיין בשנה השביעית - שנת השמיטה).
מה שאומר שזה מתאים במדויק לדברי הגמרא (סנהדרין צז.) שכותבת: בשישית קולות (שופר בכל העולם),

 

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=L1gGJg_YrmM[/embed]

ובשביעית מלחמות. ובמוצאי שביעית (משיח) בן-דוד מגיע...

 

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=u1eLVnJf83s[/embed]

 

 

 

 

 

.

הילד שחווה מוות קליני מודיע: מלחמת גוג ומגוג התחילה!

תקציר:

הילד שחווה מוות קליני מודיע: מלחמת גוג ומגוג התחילה! - מצמרר!! ילד בן 15 שחווה מוות קליני בסוכות השנה!!
סיפור מצמרר מבחור ששמו נתן, חווה מוות קליני. הבחור נתן נשאל ע"י הרב רמי לוי שאלות מה ראה ומה חווה, נתן מספר לרב כי ראה את מלחמת "גוג ומגוג" והגאולה וכי הדיינים היו מגדולי הדור האחרונים זיע"א.

משך הוידאו: 1:48:41

היצר הרע ואנשיו נלחמים באמת בכל תוקף. למקרה ששוב(!) הסירו את הסרטון:

[video width="640" height="360" mp4="http://hayom.org.il/wp-content/uploads/2015/11/071-Gog-is-coming.mp4"][/video]

להורדה: הסרט המלא

וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים...

וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים... וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ (פרק יא פסוקים א' - ד')

לאחר המבול יוצאים נח ומשפחתו מהתיבה ומתחילים ליישב את העולם. במשך הזמן מתרחבת וגדלה משפחתו של נח שהחלה משלושת בניו, שם חם ויפת. ומשם ממשיכה היא להתפרס להמוני משפחות שהם השורש של כל אותם שבעים אומות שיאכלסו את העולם בעתיד. אחד מצאצאיו של נח היה אדם בשם נמרוד, אדם שהיה מאוד חזק וגיבור ציד, דבר שהביא אותו לידי גאווה ורצון לשלוט על כל מה שרק אפשר.

נמרוד היה בנוסף בעל השפעה רבה, והיה "צד" אנשים בדיבורו, ואכן הצליח הוא לשכנע את רבבות האנשים שחיו בתקופה זו, שהיו כולם בעלי שפה אחת (לשון הקודש) ודברים אחדים (עצה אחת),  באחד מרעיונותיו  הנועזים  שהיה לבנות  מגדל  שראשו  יגיע השמימה,

ובכך לסמל את ההתקוממות של האדם מול בורא העולם, וגרם להם להתייצב ולעמול בכדי לממש את  משאלתו  המוזרה.

עוד לאחר המבול כבר כותבת התורה את דבריו של הקב"ה שמעיד על האדם, נזר הבריאה: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו". ומפרש על כך רש"י: "משננער לצאת ממעי אמו, נתן בו יצר הרע" (בראשית רבה לד י'). כלומר, כבר מהרגע שהאדם נולד שוכנת בו מציאות של יצר הרע. ואכן למרות שמדובר רק בקצת יותר מ-300 שנה לאחר המבול, שעוד חקוק לכל האנושות העונש החמור שבא בעקבות פריקת עול ומתירנות, מתחילים דור הפלגה להתקומם נגד מי שאמר והיה העולם.  לא רוצים הם  לחיות  לפי החוקים!

רוצים לפרוק עול, ולהתעלם אף משבע מצוות בני נח. אך מה ניתן לעשות? נמצאים הם באיזור בקעה ששמה "שנער", שעליה אמר ריש לקיש (בראשית רבה לז ד'): ולמה נקרא שמה שנער? ששם נִנְעֲרוּ מתי דור המבול! רואים הם בבקעה מה עלה בגורלם של כל אותם אנשי העולם שנגזר עליהם כליה בגלל מעשיהם, וכתגובה הם מרגישים שחייב לקום ולמחות נגד.

רש"י עורך השוואה בין דורו של נח - דור המבול, לדור הפלגה: ואומר שאם תבוא ותשאל איזה דור היה יותר גרוע במעשיו, דור המבול, או דור הפלגה? הרי רשעת דור הפלגה קשה יותר! שאומנם לא חטאו בעבירות חמורות כדור המבול, אך העזו למרוד ולכפור בהקב"ה! ואם כן למה עונשם של דור המבול היה יותר קשה, שאֵלו [דור המבול] נשטפו במים ונאבדו מן  העולם לגמרי, ואילו  בני  דור הפלגה רק  נפוצו על פני כל הארץ?

עונה על כך רש"י: שדור המבול היו גזלנים והייתה מריבה בניהם. ואילו דור הפלגה היו נוהגים אחווה ורעות בניהם שנאמר "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים". אם כן הייתה אחווה גדולה בין פועלי הבניין הכופרים של דור הפלגה. ומעניין לראות שקצת לאחר שה' מענישם ובולל את שפתם, כפי שנאמר: "הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ". מבאר רש"י שהם הגיעו למצב של "אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ" זה שואל לבנה וזה מביא טיט וזה עומד עליו ופוצע את מוחו...

שואל הרב שטיינמן שליט"א: איך יתכן שדווקא במצב של אחדות נפלאה שכזו: "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ שָׂפָה אֶחָת וּדְבָרִים אֲחָדִים. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ.." הגיעו הרשעים הללו לרצוץ את מוחו של איש באחיו?! הייתכן?! האם זו אחדות?! מה בסך הכל עשה המסכן, לא הבין מה ביקשו?! ומבאר הרב מהי אחדות אמיתית: אחדות שהיא לא לשם שמים, אלא כדי למרוד בהקב"ה זו אחדות מדומה, שמביאה לידי רצח!!! אם ראית אחדות בין רשעים המבקשים למרוד בה' ולעקור את שורשי היהדות אל לך לתמוה אם לבסוף יאכלו הם האחד את "רעהו" עכ"ל. אחדות, זה שאתה מוכן לעשות למען חברך גם שזה בא על חשבון טובתך האישית! לא כל מטרה מקדשת את האמצעים! אצל בוני המגדל כל האחווה והאהבה שהיו בניהם נעלמו כלא היו ברגע שראו שצריכים הם לוותר למען האיש שלצדם.

מספרים לנו חז"ל (מדרש תהלים לז) שאברהם שאל את שֵׁם בן נח: "בזכות מה יצאתם מהתיבה?" הרי כל העולם בתקופת המבול היה בזמן של דין, והייתה צריכה להיות לכם זכות שתוציא אתכם מהתיבה. ענה לו שֵׁם: "בזכות הצדקה שהיינו עושים שם". אמר לו אברהם: "וכי מה צדקה היה לכם לעשות בתיבה? וכי עניים היו שם?" ענה לו שֵׁם: "בצדקה שעשינו עם הבהמה חייה ועוף. לא היינו ישנים! אלה נותנים היינו לפני זה ולפני זה כל הלילה". אותה שעה אמר אברהם: "ומה אלו, אילולי [אם לא] שעשו צדקה עם הבהמה וחיה ועוף לא היו יוצאים. ואני אם אעשה צדקה עם בני אדם שהם צלמו של הקב"ה על אחת כמה וכמה". זהו חסד אמיתי, חסד שהוא לא על מנת לקבל תמורה.

אדם שכל רצונו הוא לעשות את דברו של הקב"ה מסוגל להגיע לרמה כזאת של אהבה ונתינה גם ברגעי קושי. אך אדם שכל האחווה והנתינה שבו מגיעים מרצונו של יצרו הרע, בהגיע המשבר הכי קטן נשבר הוא, וכך נעלמים להם האחווה והנתינה.

להיכן נעלמו הדינוזאורים?

וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ וַיְכֻסּוּ כָּל הֶהָרִים הַגְּבֹהִים אֲשֶׁר תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם. חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים. (פרק ז פסוקים יט'-כ')

התורה מדגישה שהמים כיסו  את ההרים בגובה של  חמש  עשרה   אמה (7.5 מטר). למה לא  היה מספיק  לכסות  רק  את ההרים? למה צריכים המים לעלות לגובה כל כך רב?

ויובן על פי כך שברגע שהחל המבול, נפתחו כל תהומות רבה והחלו למלא במים את פני הארץ. כל בעלי החיים החלו לברוח אל ראשי ההרים, ואם כך היה צריך שהמים יכסו גם את ראשי ההרים, ומפאת כך שהיו בעלי חיים ענקים בגובה רב (דינוזאורים וכדו') הוצרכו המים לכסות את ההרים בגובה של חמש עשרה אמה. ושם הושמדו כל אותם יצורים גדולים שנבראו ביום החמישי, [וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הַתַּנִּינִם* הַגְּדֹלִים (בראשית א' כא')] והיום בזמנינו אף ניתן למצוא את עצמותיהם.

וכותב על כך המלב"ים (רבי מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל. לפני כ-150 שנה): "והנה שהרבה נשארו עצמותיהם החזקים כמטילי ברזל ולא נמוחו, בכל זאת נמוחו מן הארץ כי ע´´י שטף המים הובלו הפגרים לתוך העמקים ורובם נבלעו בעמקי תהום, אשר האדמה פצתה את פיה מעומק תהום רבה וירדו כמה אלפים אמה לעמקי שאול, עד שבצאת נח מן התיבה לא מצא שום רושם מפגרי בעלי חיים ועצמות הענקים ובעלי החיים הגדולים שהיו קודם המבול. ועדות ה´ נאמנה מחכימת פתי להשיב דבר לחכמי הגאולוגיה, שחופרים במעמקי האדמה ומוצאים עצמות גדולות מענקים ובעלי חיים גדולים שנאבדו מן הארץ ואינם עוד מימי המבול ואילך וכו' (עיין שם באריכות)...

*תנין- זהו שם כולל למשפחה שלימה של זוחלים, שבניהם היו גם אותם יצורי  ענק מימי קדם כראם, דינוזאורים וכו'.. ראיה לכך יש בפסוק "וַיַּשְׁלֵךְ אַהֲרֹן אֶת מַטֵּהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיְהִי לְתַנִּין (שמות ז י'). והרי יודעים אנו שזהו היה נחש (שמות ד ג'), אלה שבלשון התורה כל משפחות בעלי החיים האלו אלו נקראים תנינים (כפי שיש קבוצת חיות, בהמות, עופות וכו'), וממשפחת תנינים אלו, יש גם תנינים גדולים כפי שהתורה מציינת.

וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ, וַיִשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה (פרק ז פסוק כג')

בכל העולם מתגלים ממצאים המוכיחים כי הייתה בעבר היכחדות כלל-עולמית של יצורים חיים. אינספור מאובנים, קניונים ועמקים, המעידים כולם על כך שהיו אסונות טבע בקנה מידה עולמי. ישנם ממצאים שמוכיחים מעל לכל ספק שהמבול של נח אכן התרחש:

א. נמצאו מאובנים ימיים כמו קונכיות ושלדי דגים בכל רחבי העולם, ואפילו במדברות שוממים ועל ראשי ההרים הגבוהים ביותר כמו הרי הרוקי והאוורסט. מה שמוכיח שכל היבשות כוסו בעבר בים.

ב. בכל רחבי העולם נמצאו שרידי אוכלוסיות שלמות של בעלי חיים שהוכחדו, וזאת מלבד היכחדות הדינוזאורים. מה שמוכיח אסון טבע בקנה מידה עולמי שהכחיד את בעלי החיים בכדור הארץ.

ג. מסתבר שכל התרבויות בעולם כולו מעבירים מסורת היסטורית ואגדית על מבול קדום שהכחיד את כל היצורים החיים, ורבים מהם מתארים את נח, והצלה של משפחה אחת בתיבה ששרדה את המבול. המדע המודרני מגלה את הממצאים, ונמצא כמעיד על אמיתות התורה שקיבלנו בהר סיני, שמתארת לנו בפירוט מהו אותו אסון, ובשל מה  התרחש.

האם יש הוכחות לכך שהתרחש מבול ?

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=KsLgOFDQwTk[/embed]

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=vxKLhKOlGcA[/embed]

רואים שהלכת לעבוד!

וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם (פרק ט פסוק כג')

מדוע נקטה התורה לשון יחיד וַיִּקַּח ולא לשון רבים: "ויקחו"?! ומבאר רש"י: "לימד על שֵׁם שנתאמץ במצווה יותר מיפת"

משל למה הדבר דומה: לאב שהיה לו בן עצלן וכל יום היה קם בשעות הצהרים ויושב בטל. משכלו הקיצים הודיע האב לבנו כי ממחר הוא מתחיל לעבוד ולא מעניין אותו במה...

למחרת הבן קם כהרגלו ומיד נזכר בדברי אביו, הוא ניגש לאימו ובתחנונים ביקש ממנה 100 שקל שאותם יראה לאביו כשכר עבודה שהרוויח היום. האם ברחמיה נתנה לו. משהגיע האב לביתו קרא לבנו ושאל: "נו... הלכת לעבוד היום?" הבן שלא רצה לשקר, שלף את 100 השקלים והראה לאביו. האב לקח את השטר וקרע אותו לגזרים... למחרת חזר הדבר שוב על עצמו, הוא ניגש לאימו ובתחנונים ביקש ממנה שוב 100 שקלים והאם ברחמיה נתנה לו.

משהגיע האב לביתו ביום השני קרא לבנו ושאל: "נו... הלכת לעבוד היום?" הבן שוב שלף את 100 השקלים והראה לאביו. האב לקח את השטר וקרע אותו לגזרים... למחרת חזר הדבר שוב על עצמו, הוא ניגש לאימו ובתחנונים ביקש ממנה שוב 100 שקלים אך הפעם לאם לא היה מה לתת לו.

משלא נמצאה בררה הציעה האם שירד לירקן ויבקש לעבוד במשלוחים עד שהאב יגיע... הוא ירד בזריזות והספיק לבצע 5 משלוחים שזיכו אותו ב- 100 שקלים... כשהוא נוטף זיעה ומותש הגיע הביתה... האב נכנס אחריו, קרא לו ושאל: "נו... הלכת לעבוד היום?" הבן שוב שלף את 100 השקלים והראה לאביו. האב לקח את השטר ובא לקרוע אותו לגזרים... הבן התפרץ וצעק: "אבא לא!!!" האב חייך ואמר: "היום הלכת לעבוד!"...

כן הוא הנמשל: אדם שמתאמץ במצווה היא הופכת להיות חלק ממנו מצווה שכזו שווה אצל הקב"ה הרבה מאד!!!

דור דור וצדיקיו.

נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו! (פרק ו פסוק ט')

ומביאה הגמרא שנֹחַ- לפי דורו היה צדיק, ואילו היה בדורו של אברהם [אבינו] לא היה נחשב לכלום (סנהדרין קח.).

לא באנו להמעיט מערכו של נֹחַ ח"ו, אלה רוצים אנו ללמוד מכך מוסר. ונראה שנֹחַ נקרא צדיק על שם כך שלא למד מאנשי דורו הרעים ולא נדבק במעשיהם, והיה מה שנקרא: "בולט לטובה".

לא חסר לנו הרבה בכדי להיות בולטים לטובה בסביבה שלנו! לא (רק) בצורה חיצונית כמובן, אלה במעשים טובים וקרבה להקב"ה..

כיום אנחנו לא בדורו של אברהם אבינו ולא בדורו של משה רבינו. יהיו שיאמרו שזהו דור יותר קשה מהדורות הקודמים. אך מה שציפה הקב"ה מאנשי הדורות הקודמים הוא לא מצפה מאתנו. מה שמוטל עלינו בכדי להיקרא צדיקים בעני ה', הוא ללכת על פי דרך ה' ולקדש שם שמים למרות ה"לא נעים" מהסביבה. למרות שבעני הדור זה נחשב שונה ומוזר [וסר מרע משתולל - רש"י: משתולל: כל העולם אומרין עליו (על מי שסר מרע) שוטה הוא! (סנהדרין צז.)], ואת זה עם קצת רצון  אנחנו ודאי מסוגלים לעשות!

כוחה של מצווה בכוונה

וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם (פרק ט' פסוק כג')

ושואלים חז"ל, למה לא נכתב בפסוק ויקחו אלא ויקח בלשון יחיד?

עונה על כך רש"י: (בראשית רבא לו, ו.) אין כתיב ויקחו אלא ויקח. לימד על שֵׁם, שנתאמץ במצוה יותר מיפת, לכך זכו בניו לטלית של ציצית, ויפת זכה לקבורה לבניו, שנאמר: "אֶתֵּן לְגוֹג מְקוֹם שָׁם קֶבֶר" (יחזקאל לט, יא.) עכ"ל. ולכאורה זה לא כל כך מובן. שם ויפת לקחו יחד את הבגד בכדי לכסות את ערות אביהם לאחר שנשתכר ונרדם עירום, ובגלל ששֵׁם התאמץ במצווה זו יותר, זוכה הוא שבני בניו בכל הדורות יזכו גם הם לכיסוי של ציצית, שמזכה באין ספור מצוות בכל רגע ורגע. ואילו יפת שהתאמץ קצת פחות במצווה זו, זוכה לכיסוי בדמות קבר. ומתי? רק לאחר שיגיע המשיח, ובניו יפלו פגרים במלחמת גוג ומגוג..

למדים אנו מכאן מהי כוחה של מצווה בכוונה! איך האופן שבו אנו מקיימים את המצווה, משנה את כל המעלה והשכר שיגיע בצדה. ואם שֵׁם שאנו מבניו התאמץ קצת יותר בשביל מצווה וזכה לשכר עצום, ודאי שאף אנו נקבל ב"ריבית" על כל מאמץ שנעשה בקיום המצוות.

 

---

 

על כוחה של הציצית ושמירתה על האדם.

שרון נחשוני שניצלו חייו בזכות שלבש ציצית.

[embed]https://www.youtube.com/watch?v=99HgH2Po_o8[/embed]

מסר חדש מסעדה

תקציר:

מסר חדש מסעדה - סעדה במסר חדש ומצמרר. הדברים קרובים משחשבנו!

משך זמן ההשמעה: 4:09

בשביל להבין מי זו סעדה, חובה לצפות בשני הקטעים הנ"ל:

סעדה - מוות קליני

החלום של סעדה

 

תתכוננו, המשיח בפתח!

תקציר:

תתכוננו, המשיח בפתח! - דבריהם של גדולי ישראל על התקופה הכי גדולה בהיסטוריה שאנו נמצאים בתוכה. חייב להתעורר מהשגרה ולהפנים שהמשיח כבר כאן!

משך הסרטון: 4:56

נדידת היבשות

וַיֹּאמֶר אֱלֹקִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה! (פרק א' פסוק ט')

פסוק זה בתורה מדבר על יבשת אחת שנראתה לאחר שהמים כיסו את פני כל כדור הארץ, ונקוו אל מקום אחד. כלומר אוקיינוס אדיר אחד הקיף את היבשת היחידה שהייתה קיימת על פני כדור הארץ. וזאת בניגוד גמור לידוע לנו כיום בברור, כי מי האוקיינוסים מקיפים שבע יבשות שעל פני כדור הארץ:

1. אירואסיה (אירופה-אסיה)

2. אפריקה

3. אוסטרליה

4. גרינלנד

5. אמריקה הצפונית

6. אמריקה הדרומית

7. אנטרקטיקה

והנה הזוהר הקדוש (זהר חדש יב א'), מדווח על שינויים גיאולוגיים משמעותיים ביותר שהתרחשו בכדור הארץ לאחר בריאת העולם. וכך נאמר שם: "ארץ אחת ממש הוציאו המים, וממנה נתהוו שבע ארצות."

כלומר: בשעת הבריאה הייתה יבשת אחת בלבד, אולם בשלב מסוים היא התחלקה לשבע יבשות שהלכו  והתרחקו זו מזו כאשר מי האוקיינוס חודרים אל החלל שנוצר בניהם, ויוצרים בכך את האוקיינוסים והימים השונים. [יתכן ומאורע זה התרחש בעת לידתו של פלג, בנו של עבר (שנת 1757 לבריאת העולם). שבעת הולדתו התורה מציינת: "שֵׁם הָאֶחָד פֶּלֶג, כִּי בְיָמָיו נִפְלְגָה הָאָרֶץ" (בראשית י כה').]

מיותר לציין שדיווח תורני זה על שינויים גיאולוגיים דרסטיים שהתרחשו בעבר בכדור הארץ, התקבל בקרב אנשי המדע באי אמון מוחלט כאילו היה אגדת-עם ללא שום ביסוס עובדתי.

רק לפני מעט יותר מ-70 שנה חלה התפנית בעולם המדע. הראשון שדיבר על נדידת היבשות היה הגיאולוג הגרמני אלפרד לות'ר וגנר (1880-1930), בספרו "מוצא היבשות לדבריו הצביע על הדמיון המדהים  שבין  קווי  החוף  של  יבשת אפריקה לקוי  החוף המזרחי של יבשת אמריקה הדרומית, כאילו היו שני חלקי פאזל שנפרדו זה מזה. במחקרים נוספים שערך, הראה דמיון בין מקום החיבור של שתי היבשות גם מבחינת הצמחייה, וגם מבחינת בעלי-החיים והמבנה הגיאוכימי של המחצבים השונים. מאז הלכו והתרחבו המחקרים והדעות התומכות בתיאוריה זו, ומאמרים מדעיים רבים אישרוה לחלוטין.



ועתה, נתבונן. מלבד בורא היקום, מי היה יכול לדעת לפני אלפי שנים, עוד בטרם היו בידי אדם כלשהו תרשימי צורת היבשות, כי כל היבשות היו אי פעם יבשת אחת, שנחלקה לחלקים אשר נעו והתרחקו זה מזה?

יותר מכך. כיצד היו מגיבים אז אנשי המדע הרציונאלי על קביעת הזוהר הקדוש, לפני כאלפיים שנה, שיש שבע יבשות בעולם, כאשר עדיין לא התגלו יבשות אמריקה הצפונית והדרומית, יבשת אוסטרליה ועוד?

מתוך "המהפך" | הרב זמיר כהן

"וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, כִּי הִוא חָכְמַתְכֶם וּבִינַתְכֶם לְעֵינֵי הָעַמִּים..." (דברים ד ו').

עולם כמנהגו נוהג!

וַיַּרְא אֱלֹקִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד! וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי. (פרק א לא')

גולת הכותרת של כל הבריאה, היא יצירתו של האדם הראשון - נזר הבריאה.

אדם הראשון זה לא מה שלימדו אותנו בבית הספר הממלכתי, על האדם הקדמון שחי במערה והיה רץ אחרי בעלי חיים עם נבוט. אדם הראשון היה יציר כפיו של הקב"ה! ואומרים חז"ל (קהלת רבה פרשה ח) שעקבו היה מכהה גלגל חמה [כלומר: החלק הכי נמוך אצלו, העקב. היה ברוחניות יותר גבוהה מאור השמש], ואף המלאכים חשבו לומר לפניו קדוש קדוש.. כי טעו בו וחשבו שהוא בורא (בראשית רבה פרשה ח). וטעות בידינו לחשוב שזהו "אדם" כפי שאנו מכירים, ילוד אישה.. ולמרות גדולתו הרבה, רואים אנו שזמן קצר לאחר יצירתו כבר אכל מהעץ היחיד שנאסר עליו לאכול ממנו. ועלולים אנו לחשוב שאולי יש פה איזה פחיתות ברמתו של אדם הראשון, ועלולה אפילו להתגנב מחשבה לליבנו שאנו היינו מצליחים להישמר מלטעום מאותו פרי אסור. אך עלינו לדעת שעניין חטא אדם הראשון הוא עמוק ונסתר. הרמב''ן בפתיחה לספר בראשית כותב שאין לנו הבנה בחטאו, ולראיה אף מלאכי השרת שאלו להקב''ה: "מפני מה קנסת מיתה על אדם הראשון?" (שבת נה:), הניסיון של אדם הראשון באותם רגעים היה מורכב מכל הניסיונות שאנו מתמודדים איתם היום ביחד. כל התאוות שקיימות היום, בגלולה אחת ברגע אחד.

וברגע שלאחר החטא כבר לא ניתן היה להחזיר את הגלגל אחורה. האדם הראשון יורד מרמתו המופלאה ונקנסת מיתה לעולם, ובנוסף ישנם 39 קללות שמורידים את העולם מרמתו שהייתה בעת הבריאה.  אך ניתן לומר שהשינוי הכי מהותי שהתרחש הוא, שעד לפני החטא יצר הרע היה חיצוני לאדם, ורצון האדם היה אך ורק לעשות טוב מטבעו. אולם כפי שכותב רבי חיים ויטל זצוק"ל: "מיום שאכל אדם הראשון מעץ הדעת טוב ורע, אין לך דבר שאינו מעורב מטוב ורע, ואפילו התורה הקדושה שאין יותר ''טוב'' ממנה, גם בה יכול האדם ליפול לרע, וכמו שאמרו חז"ל (יומא עב:): זכה- נעשית לו סם חיים. לא זכה- ..." (שערי קדושה שער א'). ונטייתו הטבעית של האדם היא כבר לא לטוב, אלה לרע! כפי שמעיד הקב"ה בעצמו: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (ח כא'). ומפרש על כך רש"י: "משננער לצאת ממעי אמו, ניתן בו יצר הרע". כלומר, כבר מהרגע שהאדם נולד שוכנת בו מציאות של יצר הרע, ובכל משך חייו עתיד הוא לעשות עמו מלחמות גדולות, ולנסות להרחיקו מן הטוב.

אך לשמחתנו המציאות הזו של העולם שקיימת עד היום, היא זמנית ולצורך תיקון בלבד. ותמשך כפי שאומרים חז"ל (סנהדרין צז.), 1000 שנה כנגד כל יום בבריאה. והנה אנו נמצאים היום כבר בשנת 5776! שזה ממש רגעים אחרונים לפני כניסת השבת. ליתר דיוק אנו נמצאים ביום השישי בשעה 18:37. [אומנם הכניסה הכי מאוחרת של השבת על פי הלוחות היא  ב 19:34 (עניין של 40 שנה בערך), אך איננו יודעים ע"פ איזו כניסת שבת החליטו בשמיים, ואולי בכלל לפי שעון חורף...].

כך או כך צריכים אנו כבר להתחיל להחזיק חזק ולהמשיך להאבק ללא פשרות ביצר שנטמן בנו לצורך תפקידינו, ולהמשיך לתקן את אותו חטא קדמון שגם לנו היה חלק בו, כי הרי כל נשמות ישראל הם ניצוצות מנשמתו של אדם הראשון. המטרה היא להגיע בהצלחה לכניסת השבת ולקבל את פני המשיח. ומי שיטרח בערב שבת – יאכל בשבת! (עבודה זרה ג.)

ורק אז יגיעו הימים שהעולם נברא למענם, ימים של עונג רוחני עצום שלא ניתן לתארם במילים. ימים שעליהם הרמב"ם אומר: "עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג" (מלכים יב א). כלומר, העולם חוזר לנהוג כמנהגו הראשון כפי שנברא בראשית! המצב של היום, זה כבר לא מנהגו של העולם לאחר שהשתנה ללא היכר בעת שניתקלל וצנח ממדרגתו.

גם האדם עתיד לחזור למדרגתו בכך שיצר הרע כבר לא ישכון בתוכו ויתבטל. כפי שאומרת הגמרא: "דרש רבי יהודה: לעתיד לבוא מביאו הקב''ה ליצר הרע ושוחטו" (סוכה נב.). שחיטה זו של יצר הרע היא הביטול של הכוח שגורם לאדם לבחור ברע ובדברים שהם נגד רצונו של הקב"ה, ובכך האדם יהפוך להיות שלם וללא נטיות תמידיות לרוע. כפי שאומר הנביא יחזקאל: "וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם. וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם, וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר" (פרק לו פסוק כו').

שנזכה בעז"ה להיכנס לימים אלו בקרוב..

ועפר תאכל כל ימי חייך

אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ! (פרק ג פסוק יד')

מהי הקללה אצל הנחש?, הרי מזונו מצוי לו תמיד ללא כל טורח ובשפע? אלא, משל למה הדבר דומה: למלך אחד שהיה לו בן. והיה אביו מספק לו כל צרכיו ומבוקשיו, ולא חסך ממנו דבר. לימים, חטא הבן כנגד אביו. כעס עליו אביו והוכיחו בדברים. אך, ללא הועיל. קרא המלך לאחד משריו הקרובים, וביקש ממנו, כי הוא ייתן לבנו את כל מחסורו.

תמה השר ושאל את המלך, מדוע נותן הוא לבנו כל מחסורו, אם חטא לו?! הסביר המלך את פשר כוונתו ואמר, שכל עוד בנו חביבו הלך בדרך הטובה, רצה תמיד לפוגשו ולראותו, ולכן, בכל פעם שהיה צריך לדבר מה, היה בא אליו ומבקש, והייתי אני, המלך, נותן לו כל מבוקשו. אך, עתה שחטא לי, אין אני חפץ לראותו כלל, ולכן, מבקש אני ממך, שתיתן לו כל צרכיו, שלא יבוא כלל לבקרני בארמוני.

כך הוא הנמשל: גם אצל הנחש, הקב"ה לא מעוניין שיפנה אליו הנחש,  שגרם לחטא כל כך חמור. הוא רוצה שעפר  יהיה לו כל ימי חייו בכל מקום, ואפילו לא יצטרך לשמוע את תפילותיו ובקשותיו...

ליצר הטוב אין חלונות ראווה

וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל, וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתֹּאכַל! (פרק ג פסוק ו')

על פסוק זה כותב הכלי יקר: "כי בכל חטא יש ליצר הטוב ויכוח עם היצר הרע. כי היצר הטוב מבטיחו [לאדם] שכר הרוחני לעולם הבא, והיצר הרע משיב עליו וטוען כי טוב לילך אחר התאוות המומחשות לעין הרואה, כי תאוות העולם הזה נראים לעין כל, מלילך אחר חמדות העולם הבא אשר עין לא ראתה.. ולכך נאמר: "וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה"! ראתה [את] דברי הנחש, וישרו בעיניה טענותיו - כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם.. שתאוות העולם הזה נראים עין בעין. שלא כמו חמדות העולם הבא שעין לא ראתה". עכ"ל.

ליצר הרע יש הרבה חלונות ראווה שבעזרתם הוא מראה את השקר הנוצץ שבתאוות העולם הזה. אך ליצר הטוב אין חלונות ראווה ומציע הוא לך לטעום! בלי לטעום לא ניתן להבין כמה טובים הם חיי התורה והמצוות. אם תרצה לשפוט על פי הראייה בלבד את חיי התורה והמצוות, תלך שולל אחר העצות של חבריך והתקשורת החילונית. ועל כך אומר דוד המלך ע"ה: "טַעֲמוּ וּרְאוּ כִּי טוֹב ה'" (תהילים לד) לא ניתן להרגיש טעם על פי ראייה בלבד!

ועל כך יעידו כל אלה שכבר טעמו...

העולם הוא עגול!

הדעה הרווחת עוד מאות רבות של שנים בקרב כמעט כל האנושות היתה כי הארץ היא שטוחה, או לכל היותר - בצורת כיפה. אולם, מאז התגלתה יבשת אמריקה לפני כחמש מאות שנה (בשנת ה'רנ''ב 1492), בעקבות מסעו של קולומבוס אשר ביקש להגיע להודו שבמזרח על ידי מסע לצד מערב, ובכך עורר רבים לצאת להפלגות דומות, החלו אנשים רבים להבין כי אכן צורת העולם כדורית.

וזאת, יש להדגיש, בניגוד גמור לדעה אשר עדיין היתה רווחת בקרב ההמון באותה תקופה, כי הארץ היא שטוחה. גישה זו שהארץ כדורית הלכה והתחזקה, ובדורות האחרונים קיבלה חותמת מדעית מוחלטת וברורה - בפרט לאור תצלומי העולם מן החלל, עד אשר תאוריית המשטח הניצב על גבי לוויתנים ופילים מעלה חיוך על פנינו.

ובכל זאת, אם נזכור שהנתון היחיד אשר היה לפני אנשי העולם באותה תקופה היה רק משטח של שדות והרים למלא העין, הרי שלא היתה להם שום סיבה להניח שהעולם כדורי. ובפרט שלפני שגילה ניוטון את כח המשיכה, לא היה שום הגיון לומר שהעולם המאוכלס בבני אדם ובעלי חיים (וחפצים שונים) הוא כדורי, והבריות שבצידו השני עומדות כשראשיהן למטה ורגליהן למעלה, ואינן נופלות ממנו.



והנה בזוהר הקדוש (ויקרא דף י, א) אשר נכתב לפני כאלפיים שנה נכתבו הדברים הבאים, כאשר הזוהר אומר שהדברים מצוטטים מספר אשר נכתב עוד קודם לכן(!) על ידי רב המנונא סבא:

דְּהָא כָּל יִשׁוּבָא מִתְגַּלְגְּלָא בְּעִגוּלָא כַּכַּדּוּר, (כל הישוב - כלומר, העולם והאנושות שעליו - מתגלגל בעיגול ככדור) אִלֵּין לְתַתָּא, וְאִלֵּין לְעֵילָּא, (אלה - כלומר, חלקם - מתגוררים למטה, בתחתית הכדור, ואלה למעלה) וְכָל אִינּוּן בִּרְיָין מְשַׁנְיָין בְּחֶזְוַויְיהוּ מִשִׁנוּיָא דַּאֲוִירָא כְּפוּם כָּל אֲתַר וַאֲתַר, (וכל אלה הבריות - המתגוררים בחלקים השונים של הכדור - שונים בחזותם - בצבעם, בקלסתר פניהם, וכדו' - מחמת שינוי מזג האויר, כפי מזג האויר של כל מקום ומקום) וְקַיְימִין בְּקִיּוּמַיְיהוּ כִּשְׁאָר בְּנֵי נָשָׁא. (ועומדים במקומם כמו שאר בני האדם) ועַל דָּא אִית אֲתַר בְּיִשּׁוּבָא, (ועל כן יש מקום בעולם) כַּד נָהִיר לְאִלֵּין, חָשִׁיךְ לְאִלֵּין, (בעת שמאיר לאלו מחשיך לאלו) לְאִלֵּין יְמָמָא, וּלְאִלֵּין לֵילְיָא. (לאלו יום ולאלו לילה) וְאִית אֲתַר דְּכוּלֵיהּ יְמָמָא, וְלָא אִשְׁתְּכַח בֵּיהּ לֵילְיָא, בַּר בְּשַׁעֲתָא חֲדָא זְעֵירָא. (ויש מקום בעולם שמואר תמיד ולא יימצא בו לילה אלא זמן מועט) וְהַאי דְּאָמַר בְּסִפְרֵי קַדְמָאֵי, וּבְסִפְרָא דְּאָדָם הָרִאשׁוֹן הָכִי הוּא.

בקטע קצר וקולע זה של הזוהר הקדוש נכללות מספר ידיעות נכבדות:

• העולם בצורת כדור. ולא כהבנת האנושות אז שהעולם בצורת משטח.


• ובכל זאת, לא רק בחציו העליון מתגוררים בני אדם, אלא גם בחציו התחתון.


• גם בני האדם שבמחצית הכדור התחתון קיימים ועומדים (כלומר רגליהם דורכות על אדמת הכדור) כשאר בני האדם שבמחצית העליונה. כח המשיכה.


• על אף הדמיון והשויון בצורת בני האדם ובמצבם שבשני חלקי הכדור, חזות פניהם, צבעם, וכדו' שונים ממקום למקום (כושים, אדומי העור, צהובי העור וכו').


• השוני שבחזות בני האדם במקומות השונים נובע כתוצאה מהבדלי מזג האויר שבין המקומות.


• בחלק מן העולם, כאשר לאלה יום לאלה לילה, וכשלאלה לילה לאלה יום.


•  ויש מקום בעולם שמואר תקופה ארוכה וחשוך זמן קצר.

חכמי תורת ישראל היו מודעים לעובדה שהמידע שבידם איננו ידוע לאנשי המדע דאז, ואף אמור להיות תמוה ומוזר בעיניהם.

בסוף דברי הזוהר הנ''ל חז''ל מגדירים מידע זה בשם סוד. חכמינו ז''ל גם מצהירים שמקור המידע אינו באמצעות מחקר שבוצע, אלא כך נמסר להם, לבעלי חכמת התורה. (''ורזא'' דא ''איתמסר'' למאריהון דחכמתא). כלומר מקור המידע אינו טבעי, אלא תורני.

מקור: הידברות | www.hidabroot.org

 

ביום ההוא יתקע בשופר גדול

תקציר:

ביום ההוא יתקע בשופר גדול - קולות של שופר נשמעים ברחבי כל העולם (מצמרר).. אולי זוהי כוונת הגמרא שאומרת: "בשישית קולות, בשביעית מלחמות, ובמוצאי שביעית בן דוד (משיח) בא"...

משך הסרטון: 9:47

חיים שלמים של שקר - הרב דניאל סלמניה HD

תקציר:

חיים שלמים של שקר - הרב דניאל סלמניה שליט"א ממחיש איך ניתן לבזבז את החיים בלי לשים לב!

משך הסרטון: 7:34

יונת אלם

תקציר:

יונת אלם - כך מרגישה יהודיה שהלכה שהתפתתה ללכת עם ערבי, ומסרה גופה עד שאיבדה את דעתה וגם את כבודה, מוכה מושפלת ובזויה מחפשת את הדרך חזרה! סרטון מבית היוצר של "בחגוי הסלע" למניעת ההתבוללות עם בני ישמעאל.

משך הסרטון: 20:30