אדם ניכר בכיסו ..

עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם... וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ!  (פרק כג פסוק ה')

פסוק זה הסביר המגיד מדובנא במשל: פעם אחת בא כפרי אחד לישיבה ובקש מראש הישיבה כי ימצא בעבורו חתן הגון לבתו.

מתחייב אני - ענה הכפרי - לפרנס את חתני ולספק לו את כל צרכיו. בחר ראש הישיבה חתן מופלג בתורה ובמעשים טובים וכעבור זמן נשא החתן את בתו של הכפרי לאשה. למחרת החתונה הסב החתן בבית חמיו לארוחת הבוקר והנה מגישים לפניו לחם צר ומים לחץ...

החתן העדין לא אמר דבר ובקושי רב נגס בלחם ושתה מן המים. בערב חזר ונשנה הדבר שוב הניחו לפניו לחם קשה ומים וכך מדי יום... התקשה החתן באכילת מאכלים אלה משום כך הלך ורזה ופניו נפלו. כאשר ראה הכפרי כי חתנו אינו אוכל פתח עליו בצעקות: מפני מה אינך אוכל? וכי בהיותך בישיבה התרגל הגוף למאכלים מעודנים? משלא הועילו צעקותיו שכר הסוחר שני גויים גברתנים כדי שישגיחו על חתנו שיאכל. בכל ארוחה היו עומדים עליו ושוט בידיו בכל פעם שדחה החתן מלפניו את הלחם הקשה ולא אכל היו שני אלה מצליפים בו בשוט...

לילה אחד חמק החתן מבית חותנו ונמלט לישיבה. נכנס החתן החבול לראש הישיבה וסיפר לו את כל המאורעות מיום החתונה ועד היום. למחרת הגיע הכפרי לישיבה לחפש את חתנו. מדוע אינך נותן לחתנך מאכלים ראויים? שאל ראש הישיבה את הכפרי. אומר לכם את האמת - ענה הכפרי - אין באפשרותי לשלם אלא דמי לחם ומים...

רשע שכמוך!!! - צעק הרב - אין באפשרותך לקנות בעבורו אוכל טוב יותר? וכסף כדי לשכור שני גויים יש לך?! לשם כך כספך מספיק?!!!...

כן הוא גם הנמשל - סיים המגיד: נאמר בפסוק: "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם". ואם תשאל שמא לא היה להם כסף לכך? ממשיך הפסוק ואומר: "וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם... לְקַלְלֶךָּ!" -    הן היה בידם די כסף כדי לשכור את בלעם שיקלל את בני ישראל אם כן משמע שאך מתוך רשעות לא קדמו את בני ישראל בלחם ומים...