יום רביעי, 21 במאי 2014

והזר הקרב יומת!

וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת! (פרק א פסוק נא')


נקרא השבוע (פרקי אבות ד'): אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר, הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמָה הוּא דוֹמֶה? לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ. וְהַלּוֹמֵד זָקֵן לְמָה הוּא דוֹמֶה? לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק. (אבות פרק ד' כ')

אלישע בן אבויה הנקרא אלישע אחר, ששנה ופירש ולא הועילה לו תורתו שלמד, מלמד אותנו את חשיבות הלימוד בגיל הרך. כי בגיל מבוגר יותר, המשימה קשה שבעתיים. מי שמתחיל ללמוד בגיל צעיר, זה כמו נייר חדש, שהכל נכתב בבירור והכל מובן. אך מי שמתחיל ללמוד זקן, זה כמו לכתוב על נייר משומש ומקושקש.

ולמה עד כדי כך? כי אם מתחילים ללמד תורה ילד בהיותו צעיר, לפני שכל מיני השפעות זרות חדרו למוחו, הוא יקלוט כמו נייר חדש ונקי. אך אם הילד יהיה חשוף לכל מיניי זוהמה, כצפייה בטלוויזיה, וקריאת עיתונים בעלי השקפה אפיקורסית, יהיה לו מאוד קשה למחוק את זה בעתיד! ואז ללמד אותו תורה, זה כמו לנסות לכתוב על נייר מקושקש...

לא ניתן לשלב בין לימוד תורה, לבין השפעות זרות!!! וראיה לכך מאלישע בן אבויה בעצמו, שהיה לומד תורה ובאותה שעה ספרי מינים היו נושרים מחיקו. ולכן יצא לתרבות רעה, למרות שהיה רבו של רבי מאיר בעל הנס!

יהודי צריך לשנן ולזכור: "וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת!" כל דבר שזר ושונה מהוראות היצרן שקיבלנו מבורא העולם, מחויבים אנו להרחיק לטובתנו ולטובת משפחתנו.

יום חמישי, 1 במאי 2014

מעוניין לקנות תואר כהונה

וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו. כִּי אִם לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו (פרק כ פסוק כה')


יהודי אחד ניגש אל הרב המקומי ושטח בפניו את בקשתו. רוצה הוא מאוד להיות כהן. ומוכן הוא לתת כל סכום ככל שיידרש. ענה לו הרב, שזה לא אפשרי, ושאין באפשרותו להיות כהן. לא ויתר האיש, והציע לשלם לרב 10,000 שקל, בתמורה לכך שהרב יהפוך אותו לכהן. הרב התנצל ואמר ליהודי, שזה לא עניין של כסף, ואי אפשר סתם ככה לרצות להיות כהן. התחנן אותו אדם ואמר שהוא מוכן לשלם אפילו 50,000 שקל בשביל העניין. שראה הרב שהיהודי לא מוותר, פנה אליו ושאל אותו: "בשביל מה אתה כל כך רוצה להפוך להיות כהן?"

ענה לו היהודי: "פשוט, סבא שלי היה כהן, אבא שלי היה כהן, וגם אני מאוד רוצה להמשיך את המסורת של המשפחה, וגם להיות כהן...

צוחקים אנו על אותו אדם שחושב שכסף יהפוך אותו להיות כהן, למרות שהוא כבר מגזע כהנים. אך צריכים אנו לשאול את עצמינו, האם הייחוס הוא זה שמעביר את היכולת להיות כהן, גם לאחר שחלפו 3300 שנה מאז אהרון הכהן? האם מעבר לעניין הרוחני, ישנו משהו שמבדיל את הכהנים משאר העם? 

שאלות אלה טרח לברר פרופסור קרל סקורצקי [ראש המחלקה לנפרולוגיה בבי''חרמב''ם, חיפה, וכן ראשהמחלקה לביולוגיה מולקולרית בבית הספר לרפואה.בפרויקט מחקר שנערך ע''י דוקטור  ד. גולדשטייןמאוניברסיטת אוקספורד, וד"ר ח. בן עמי מבי''חרמב''ם בחיפה]. במחקר הגנטי שנמשך מספר שנים, נמצא גן משותף אצל כהנים ללא הבדלי מוצא, אשכנזים וספרדים, תימנים, רוסים ותוניסאים.

70-80 אחוז מהם נושאים ב D.N.A  שלהם גן משותף בשכיחות גבוהה שאין כמוה בשום קבוצת אוכלוסייה אחרת. אצל יהודים שאינם כהנים, ואצל גויים, אפשר למצוא גן זה בשכיחות של 5% בלבד.

הגן  הזה מעיד  על היות הכהנים  בני אותה משפחה, צאצאיו של איש אחד שהוא אבי המשפחה. פרטי המחקר שפורסמו בכתב העת המדעי "NATURE" מאשרים את הידוע לנו מהתורה על משפחת הכהונה, ועל ההשתייכות אליה העוברת מדור לדור רק מאב לבן וממנו לבנו וכן הלאה. בת כהן שבעלה אינו כהן, אין בניה כהנים. ואכן, אצל בנים אלו לא ימצא הגן המשותף. הסיבה המדעית לכך פשוטה: הגן המשותף הזה נמצא רק בכרומוזום הגברי (Y). את הכרומוזום הגברי מקבל הילד בתורשה מאביו בלבד, ואותו הוא יעביר רק לבניו. עוד דבר מעניין הוא, שאת אותו כרומוזום (Y), ניתן לבדוק ע"י שינויים שחלים במהלך הדורות, ולדעת את גילו.

מבדיקות שעשו, נקבע כי גילו של הכרומוזום הוא: 106 דורות. אם ניקח את המספר הזה, ונכפיל אותו במספר השנים של דור, שמקובל לחשב לפי 30 שנה. נקבל 3160 ! החישוב [הממוצע]של המחקר קלע כמעט בדיוק לימיו של אהרן הכהן כפי מסורת התורה [לפני כ3300 שנה].

עכשיו ברור לנו למה אי אפשר לקנות כהונה בכסף. רק אם סבא שלך ואבא שלך כהנים, סימן שאתה כהן!

לאחר 40 יום, זו תפילת שווא.

וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב.. (פרק לד' פסוק א')


מובא בחז"ל שדינה היתה אמורה להיות אחד מהשבטים, ולהיוולד כבן שביעי ללאה. כפי שכתוב בתורה על לאה אמנו: "וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְיַעֲקֹב.. וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה" (בראשית ל', יט' כא'). וקיבלנו מרבותינו שנקראה הבת בשם דִינָה משום שבתחילה היה זה בן, אלא שהפכה  לבת לאחר "שדָנָה לאה דִין  בעצמה [הייתה מעין השופטת של עצמה להכריע את גורל עוברה] ואמרה: "שנים עשר שבטים עתידין לצאת מיעקב. ששה יצאו ממני, וארבעה מן השפחות, הרי עשרה. אם זה זכר, לא תהא אחותי רחל [אפילו] כאחת השפחות [שילדה כל אחת מהן עד עתה שני בנים, ואילו רחל רק בן אחד]. מיד נהפכה לבת" (מד' תנחומא פר' ויצא, סי' ח').

מוכח מכאן שתפילה יכולה לשנות את מין העובר מזכר לנקבה ולהיפך אפילו במהלך ההיריון! אך לעומת זאת רואים אנו במשנה (ברכות נד' א') שאומרת:  "הזועק לשעבר [המתפלל לשנות את אשר כבר התרחש], הרי זו תפילת שווא. כיצד? היתה אשתו מעוברת ואמר: "יהי רצון שתלד אשתי זכר", הרי זו תפילת שווא [לפי שמינו של העובר הינו בלתי הפיך בשלב זה]". איך זה מסתדר? מצד אחד המשנה אומרת שלא ניתן להתפלל על דבר שכבר התרחש [כמו מינו של עובר], ומצד שני רואים אנו שלאה אימנו התפללה על כך שעוברה ישתנה מזכר לנקבה, ואף תפילתה התקבלה!

ומשיבה הגמרא (ברכות דף ס.): "מעשה דלאה, בתוך ארבעים יום הוה [השינוי שהתחולל בעוברה של לאה, בתוך ארבעים יום להריון היה,ועד אז מין העובר נתון לשינוי, אבל לאחר מכן, הרי זו תפילת שווא. ועל כך דיברה המשנה]. כדתניא[כפי שלמדנו בברייתא]: שלשה ימים הראשונים [להריון],יבקש אדם רחמים  שלא יסריח. משלשה ועד ארבעים, יבקש רחמים   שיהא זכר [אם הוא חפץ בזכר]. מארבעים יום ועד  שלשה חדשים, יבקש רחמים שלא יהא סנדל [שלא יהיה מעוות בצורתו]. משלושה חדשים ועד שישה, יבקש רחמים שלא יהא נפל. מששה ועד תשעה, יבקש רחמים שיצא בשלום".

במחקרים בני זמנינו באמצעות שימוש בכלים חדשניים המסוגלים לצפות במתחולל בגופו המזערי של העובר המתפתח, התברר לאנשי המחקר המודרני כי שלב זה של ההכרעה לגבי מינו של העובר, מתחיל בסביבות היום העשרים ושניים, ומסתיים בסביבות יום הארבעים(!). ולאחר מכן, מינו של העובר קבוע ואינו נתון לשינויים בדרך הטבע. מדהים לגלות כי לא רק שחז"ל היו מודעים לעצם אפשרות השינוי העוברי מזכר לנקבה, אלא ידעו גם לנקוב ביום הארבעים כזמן ההכרעה, עוד בטרם התגלו לעולם המדע צפונותיו הגנטיים של העובר. וזאת כמובן ללא שום אמצעי עזר מיקרוסקופיים, אך ורק בעזרת מה שקיבלנו מהבורא בתורתנו הקדושה.