מתרגלים לריח הרע..

אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם!  (יא פסוק מג')

בגמרא מובא (יומא לט.), תנא דבי רבי ישמעאל: עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר "וְנִטְמֵתֶם בָּם" (יא פסוק מג') אל תקרי ונטמאתם לשון טומאה, אלא ונטמטם לשון טמטום.
ואמרו חכמים, אם אדם מטמא עצמו מעט, מטמאים אותו הרבה. מטמא עצמו מלמטה, מטמאים אותו מלמעלה. מטמא עצמו בעולם הזה, מטמאים אותו לעולם הבא. ועוד אמרו חכמים, "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים" (שם), אדם מקדש עצמו מעט, מקדשים אותו הרבה. מקדש עצמו מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה. מקדש עצמו בעולם הזה, מקדשים אותו לעולם הבא.

כתב החפץ חיים משל למה הדבר דומה: לסוחר שהיתה לו חנות של בשמים, לימים ירד מנכסיו ונאלץ לפתוח חנות לממכר עורות המעלים ריח רע. בתחילה קצה נפשו של האיש מצחנת העורות שבחנותו, אולם כאשר התרגל במסחרו וישב שם יום ולילה, לא חש עוד בסירחון העורות, ונדמה היה לו כי הוא בעל חנות לעורות מבטן ומלידה.

כן הוא הנמשל: מי שאינו נזהר מלאכול מאכלות אסורות עד שרגיל הוא בכך, עד שליבו ונפשו מיטמטמים והולכים, וכבר אינו מרגיש בסירחון הנבלות וטרפות הבאות לפיו, וקשה לו לפרוש מהן...