לדון לכף זכות

נֶגַע צָרַעַת כִּי תִהְיֶה בְּאָדָם, וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן! (יג פסוק ט')

השורש שממנו נולדים דברי הלשון הרע והרכילות, זה שאדם לא דן לכף זכות. וכאשר אדם רואה את חברו עושה מעשה ודן אותו בליבו לכף חובה, הרי כבר יש בידיו דברי לשון הרע או רכילות לספר, ובהרבה מקרים זו רק שאלה של זמן מתי הוא יספר את הדבר או יפעל ממש לרעת חברו, ואם היה דן לכף זכות לא היה לו מה לספר על חברו, והלשון הרע לא היתה נולדת כלל.

התורה כבר הזהירה על דבר זה בציווי: "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט טו'). ואם ננהג כך, לא נבוא לידי לשון הרע.

מעשה במרן רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, שבא אדם מסוים לבקרו בשעה שבע וחצי בבוקר, והרבנית אמרה למבקר שהרב ישן.

תמה האיש "מה, הרב ישן עד שבע וחצי בבוקר?". הרב, ששמע את הדברים, קרא לו אל הקודש פנימה ואמר לו: "אל תמהר לדון אותי לכף חובה, כיוון שאתמול חזרתי בשעה 12 בלילה מארבעה שיעורים בארבעה מקומות. ושלחו לי פקס מארגנטינה לגבי אשה עגונה, וכתבתי תשובה ארוכה עד לשעה חמש בבוקר, והתרתי אותה. והלכתי להתפלל בנץ וחזרתי לנוח קצת, ולכן הוי דן את כל האדם לכף זכות".

ישמע חכם ויוסף לקח.

לסמוך על הזדמנות נוספת ...

וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי ה' אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה'. (פרק י פסוקים א'-ב')

הפרשה פותחת במילים "וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי" (פרק ט א'). זהו היום השמיני לאחר שמשה אומר לאהרון ובניו "וּפֶתַח אֹהֶל מוֹעֵד תֵּשְׁבוּ יוֹמָם וָלַיְלָה שִׁבְעַת יָמִים" (סוף פרשת צו - ח לה'). אהרון ובניו מקיימים את הדברים כפי שאומר הפסוק "וַיַּעַשׂ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה", ואז מגיע היום השמיני שהוא יום חנוכת המשכן.

יום שמח מאין כמוהו. יום שעליו נכתב: "[ש]אותו היום היתה שמחה לפני הקב''ה כיום בריאת שמים וארץ" (מגילה י:).

כמה חיכו עם ישראל ליום הקמת המשכן. כמה צפייה היתה בעם ישראל לאחר חטא העגל הנורא, לאחר שעם ישראל כבר חשב שהקב"ה לא יסלח להם לעולם, והם לא יזכו לראות את השראת השכינה כפי שזכו לראות אותה במעמד הר סיני. הנה כרגע יש משכן, ניתן להקריב עליו קורבנות שיכפרו על חטאי העם, ולכאורה הכל מושלם!

אלה שבשיאו של המעמד מתרחש דבר שאף אחד לא ציפה לו ביום כזה.. בני אהרון, נדב ואביהו שהם דמויות המפתח באירוע החשוב הזה, מוצאים את מותם בגלל שניסו לתרום מעצמם מעבר למה שנתבקש מהם. לכאורה בכלל לא מובן!

המגיד מדובנא הביא משל מאלף להסבר העניין: מעשה בשר אחד שרצה לבנות עיר שתתייחד ביופי ותועלת לכל העולם. הוא תכנן ובנה את העיר על ידי טובי האדריכלים והקבלנים וקבע בה חנויות וגשרים, בריכות ואגמים ונטע בעיר גינות ועצים כדי שלא יחסר ליושבי העיר מאומה מכל הנאות העולם.

לאחר שסיים - פנה השר ליועצו ושאל: "האם חסר בעיר דבר מה שלא עשינו"? "בוודאי" - השיב היועץ החכם "העיר מושלמת אבל חסר בה רופא"! שמח השר ואמר: אין ספק! אסור לדור בעיר ללא רופא. חיפש השר את הרופא הטוב ביותר והבטיח כי שכרו ישולם ביד רחבה מקופת השר. לבסוף נמצא רופא בעל שם שידע לרפא כל חולי וכל מדווה וסוכם כי חודש הבא יבוא אל העיר בכבוד ראוי. בהגיע הזמן המיועד התקבצו מכל ערי הסביבה - נשיאים ורוזנים וכל תושביהם כדי לקבל את פני המלך המהולל. לבסוף שמעו דהרות של סוסים והרופא הגיע אל העיר בשיירה של מרכבות וכרכרות לשמחתם הרבה של כל התושבים. "האם יש מישהו שאינו חש בטוב מבין הקהל"? שאל השר. "ראשי כבד עלי במקצת" - אמר אחד הנוכחים. "הגישו אותו לרופא"! ציווה השר. הרופא ביקש כי איש זה יבוא לביתו למען יוכל להשגיח עליו כיאות ובמסירות הראויה... "כמה בר מזל הוא זה עלה בידו להיות ראשון על כן בוודאי הרופא ישתדל מאוד ברפואתו עד שלא יהיה אדם בריא כמותו הארץ..." אמרו התושבים זה לזה...

לאחר שלשה ימים ששהה האיש בבית הרופא, מת האיש..! בעיר קמה מהומה גדולה, כולם בזו לו ויבאש ריחו של רופא בעיני כל בני העיר... זימן השר את הרופא אליו ושאל: "אני לא מבין מה אירע? מדוע איש זה שבק חיים, והרי לא היה כל כך חולה?!  ואם באמת הוא היה חולה מדוע לא הצלחת לרפאו"?! ענה הרופא: "תראה, הוא לא היה חולה אנוש אלא  אני גרמתי לו כך, לתועלת בני העיר. כשהגעתי ראיתי את ההתרגשות הרבה לקראתי והבנתי שכל התושבים בטוחים כי מעתה הם מחוסנים בפני כל מחלה. ובשל כך יפריזו לעצמם בשתיית יין ואכילת בשר, יביאו עצמם לסכנת חיים, ונמצא כי אני ממית יותר מאשר מחייה... לכן כאשר ראו בני העיר כי יש גם כאלו שמתים תחת ידי ימשיכו להיזהר בבריאותם כבראשונה...

כן הוא גם הנמשל אומר המגיד מדובנא: לאחר חטא העגל ראה הקב"ה כי מן הראוי להכין לעם ישראל גם "רופא" הלא הוא המשכן שירפא את כולם מכל חטאיהם. כאשר ראו בנ"י חשבו בליבם שכעת יוכלו הם לחטוא ללא בעיה. סיבב הקב"ה לנדב ואביהו שביום חנוכת המשכן נפגעו שנכנסו שתויי יין ומיד הבינו כל עם ישראל שניתן גם    למות למרות המשכן...

צריכים אנו ללמוד מכך מוסר לעצמינו, שגם אם לפעמים מתגנבת לליבנו מחשבה של "יהיה בסדר!" "אנחנו עם הקב"ה כבר נסתדר" הרי יש את יום כיפור בכל שנה, והרי תמיד נוכל לחזור בתשובה, אנחנו רק בני 20, 30, 40 ,50... אומר הקב"ה: נכון שנתתי לכם אפשרויות של כפרה, אך זה לא אומר שניתן לותר על הזהירות והשמירה מהחטאים.

נשמור על בריאות נפשנו ונפש ילדינו, לעיתים זה כבר מאוחר מידי בשביל ללכת לרופא!

מתרגלים לריח הרע..

אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם!  (יא פסוק מג')

בגמרא מובא (יומא לט.), תנא דבי רבי ישמעאל: עבירה מטמטמת לבו של אדם, שנאמר "וְנִטְמֵתֶם בָּם" (יא פסוק מג') אל תקרי ונטמאתם לשון טומאה, אלא ונטמטם לשון טמטום.
ואמרו חכמים, אם אדם מטמא עצמו מעט, מטמאים אותו הרבה. מטמא עצמו מלמטה, מטמאים אותו מלמעלה. מטמא עצמו בעולם הזה, מטמאים אותו לעולם הבא. ועוד אמרו חכמים, "וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים" (שם), אדם מקדש עצמו מעט, מקדשים אותו הרבה. מקדש עצמו מלמטה, מקדשים אותו מלמעלה. מקדש עצמו בעולם הזה, מקדשים אותו לעולם הבא.

כתב החפץ חיים משל למה הדבר דומה: לסוחר שהיתה לו חנות של בשמים, לימים ירד מנכסיו ונאלץ לפתוח חנות לממכר עורות המעלים ריח רע. בתחילה קצה נפשו של האיש מצחנת העורות שבחנותו, אולם כאשר התרגל במסחרו וישב שם יום ולילה, לא חש עוד בסירחון העורות, ונדמה היה לו כי הוא בעל חנות לעורות מבטן ומלידה.

כן הוא הנמשל: מי שאינו נזהר מלאכול מאכלות אסורות עד שרגיל הוא בכך, עד שליבו ונפשו מיטמטמים והולכים, וכבר אינו מרגיש בסירחון הנבלות וטרפות הבאות לפיו, וקשה לו לפרוש מהן...

לקבל ייסורים באהבה

וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה' ... וַיִּדֹּם אַהֲרֹן!  (פרק י פסוקים ב'-ג')

מסביר לנו רש"י הקדוש, ש"אהרון קבל שכר על שתיקתו. ומה שכר קבל?

לגלות את ההסתר..

הַאֵל הָרָב אֶת־רִיבֵנוּ, וְהַדָּן אֶת־דִּינֵנוּ, וְהַנּוֹקֵם אֶת־נִקְמָתֵנוּ, וְהַמְשַׁלֵּם גְּמּוּל לְכָל־אוֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ, וְהַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵֽינוּ !  (הברכה שלאחר קריאת המגילה)

אמרו חז"ל: "כל המועדים עתידים להיות בטלים, וימי הפורים אינם בטלים לעולם, שנאמר: "וִימֵי הַפּוּרִים הָאֵלֶּה לֹא יַעַבְרוּ מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִים, וְזִכְרָם לֹא יָסוּף מִזַּרְעָם" (מגילת אסתר ט כח'). ומדוע כל המועדים עתידים להיות בטלים לאחר שתבוא הגאולה?

עלייתה ונפילתה של גרמניה.

אַל תִּתֵּן ה' מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, זְמָמוֹ אַל תָּפֵק יָרוּמוּ סֶלָה ! (תהילים פרק קמ פסוק ט')

דוד המלך כותב פסוק זה בתהלים לפני 2900 שנה. והגמרא (מגילה דף ו'), כ 900 שנה לאחר מכן מסבירה על מה דוד המלך מדבר: אמר רבי יצחק מאי דכתיב: "אַל תִּתֵּן ה' מַאֲוַיֵּי רָשָׁע, זְמָמוֹ אַל תָּפֵק יָרוּמוּ סֶלָה"? אמר יעקב לפני הקב"ה, ריבונו של עולם אל תתן לעשיו הרשע תאוות לבו. זממו אל תפק- זו גרממיא של אדום, שאלמלי הן יוצאין מחריבין כל העולם כולו.





במסכת מגילה מבאר לנו רבי יצחק שהפסוק בתהלים הוא למעשה תפלתו של יעקב אבינו ע"ה המבקש מבורא עולם שלא יתן לעשיו הרשע לממש את זממו ולכבוש את העולם [באמצעות ממלכת גרממיא שהיא עמלק מזרעו של אדום שהוא עשיו] ומי היא אותה גרממיא של אדום?

ממשיכה  הגמרא  ואומרת: אמר  רבי חמא  בר  חנינא: "תלת מאה קטירי  תגא איכא בגרממיא של אדום". בתרגום לעברית אומרת לנו הגמרא, ש-300 נסיכויות יש בגרממיא של אדום.



 

האומנם? מה זה בכלל נסיכויות?! אם נפתח את האנציקלופדיה העברית בערך גרמניה (עמוד 432), נקבל את התיאור הבא:

"להתפוררות הפוליטית של גרמניה היו תוצאות מרחיקות לכת, 300 הנסיכויות והערים החופשיות שמרו בקנאות על עצמאותן הכלכלית והכבידו על המסחר ע"י הטלת מכסים כבדים. גרמניה יצאה כמעט לחלוטין מהמסחר העולמי, ואף לא לקחה חלק בהתפתחות הקולוניאלית שבוצעה ביד שאר העמים הגדולים באירופה במאות ה- 17-18".

 



 

הגאון מוילנה כבר לפני כ-250 שנה, כתב שבמקום "גרממיא" יש לגרוס "גרמניא", וכן כותב היעב"ץ (רבי יעקב עמדין) לפני כ-250 שנה, "גרממיא רצונו לומר גרמניא [ש]היא אשכנז שלנו". הגמרא בשם רבי יצחק ובשם רבי חמא בר חנינא מדברת על גרממיא המורכבת  בדיוק מ- 300 נסיכויות, המון זמן לפני שגרמניה הייתה בתכנון. וזהו שהביא דוד המלך את תפילת יעקב שהקב"ה לא יתן לעשיו לבצע את זממו, וימנע ממנו לצאת  ולהחריב את העולם  כולו. ומי יודע מה היה יכול  להיות חלילה  גורל העולם אלמלא אותה תפילה של  יעקב אבינו.

 

כיצד ידעה הגמרא מה יתרחש בעתיד עם מדינה שלא היתה קיימת בזמנם? הפוך בה והפוך בה וכולה בה! 

נפל בלשונו ...

אֲרוּרִים כָּל־הָרְשָׁעִים, בְּרוּכִים כָּל־יִשְׂרָאֵל, וְגַם חַרְבוֹנָה זָכוּר לטוֹב...     (נוהגים לאמר לאחר קריאת המגילה)

מדוע חרבונה רק "זָכוּר לטוֹב" ולא מקבל ברכה יחד עם כל ישראל?

מסביר זאת המגיד מדובנא בעזרת משל על אדם עיור שהלך ברחובה של עיר, ולפתע הרגיש מכה בכתפו. ברגע שהתאושש מהמכה הבין שארנקו נגנב ממנו, והחל לזעוק בייאוש לעזרה ולנופף בידיו אנה ואנה. ראה זאת הנער הצעיר שגנב ממנו את הארנק, וריחם על העיור חסר הישע, והחליט להחזיר לו את הגניבה. הרי הוא עיור ולא ידע שהוא זה שגנב את ארנקו. ניגש אליו הצעיר ואמר לו: "אדוני, ברצוני להשיב לך את הארנק עם ה30 שקל שגנבו לך".. תפס אותו העיור בידו, והחל חובט בו בחוזקה. "גנב, גנב, תתבייש לך, לגנוב מאדם עיור.."

התפלא הצעיר ואמר לעיור: "זה לא אני הגנב! למה אתה מאשים אותי בגניבה?" השיב לו העיור: "יודע אני שאתה הוא הגנב. כי אם לא כן, מהיכן אתה יודע שיש בארנק בדיוק 30 שקל???"

כך הוא הנמשל, אומר המגיד מדובנא. הפסוק אומר: "וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי.. גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה". מהיכן ידע חרבונה את גובהו המדויק של העץ? הרי ממקומו בתוך הארמון, לא היה ניתן לדעת... אלה שוודאי היה לו חלק כלשהו בעצת המן, ולכן ידע. אך עדיין הוא גרם  בדבריו למלך  לומר: "תְּלֻהוּ עָלָיו!"  ולכן  מזכירים אותו  לטובה.

מה יותר משתלם, להציל נפש או ללמוד תורה?

כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו... (מגילת אסתר - פרק י פסוק ג')

מדוע הפסוק כותב שמרדכי היה רצוי רק לרוב אחיו לא לכולם? הרי מי היה גדול כמרדכי היהודי, שכל הצלת עם ישראל היתה בעיקר בזכותו!?
האם היה מישהו שהיה מסוגל לא לחשוב כך? ומסביר לנו רש"י: לרוב אחיו, ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין לפי שנעשה קרוב למלכות והיה בטל מתלמודו. עכ"ל.

אדם הולך להציל את כל עם ישראל, ועדיין יש עליו תביעה כי ביטל קצת מה"סדר" הקבוע שלו...

רואים אנו מכך מהי החשיבות הגדולה של לימוד התורה, עד שאמרו חז"ל בגמרא (מגילה טז:) ש"גדול תלמוד תורה יותר מהצלת נפשות"! כלומר שאם אדם ישב ולמד, ולעומתו חבירו הלך להציל נפש מישראל, שכרו של הלומד יותר גדול מזה שהציל!

ודאי שמי שיושב ללמוד תורה, ורואה אדם טובע בים, הוא חייב לעזוב את לימודו ולרוץ להציל את אותו אדם, זה הרי פיקוח נפש. אך במקום שיטפח לעצמו על השכם, ויתלהב מכך שהציל אדם מטביעה, יחשוב למה נגרע שכרו בכך שנתגלגל לידו המצב הזה דוקא בעת שישב ולמד תורה..

ואם צריך להצטער על כך שביטל תורה כי הלך להציל נפשות, כמה צריך להצטער אם ביטל תורה בשביל שיחת חולין בפלאפון בתוך הזמן שהגדיר ללימודו... ישמע חכם ויוסף לקח! 

מדוע הגזל מקטרג בראש?

וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי ה' (א פסוק ה')

חז"ל מבארים במדרש (קהלת רבה פרשה א): "סאה מלאה עונות, מי מקטרג? - עוון גזל מקטרג בראש".

שאל על מדרש זה רבי ישראל מאיר הכהן מראדין, בעל ה"חפץ חיים": מה השאלה בדברי חז"ל: "מי מקטרג?" הלא יש סאה מלאה עונות! האם חסר מי שיקטרג?!
אלא ביאר ה"חפץ חיים" - ויש להבין זאת על פי משל: איש אחד היה בעל חוב לאנשים ובצר לו, הודיע להם כי לדאבונו אין ברשותו כסף לשלם להם את חובותיו. למרות שבעלי החוב כועסים עליו כעס גדול, אף אחד מהם לא ירוץ אל ביתו של האיש לחטוף ממנו חפצים בעלי ערך. כמו למשל: את כלי המיטה שלו, שולחנות כורסאות וכיוצא באלה... אולם אם קרה שאחד עז פנים, קופץ על הבית פנימה וחוטף מכל הבא ליד אזי כבר כולם ירוצו אחריו לחטוף...

כן הוא הנמשל בעניין העוונות: מכל מעשה עבירה נברא מלאך משחית. אבל המשחית שנוצר מעוון הגזל הוא חצוף גדול בדיוק כמו העבירה עצמה, ומשום כך הוא קופץ בראש ומקטרג. ואז אחריו ישר  רצים שאר  המשחיתים, אפילו אלו שאינם חצופים  כמוהו...