יום חמישי, 27 בפברואר 2014

הצעה שלא ניתן לסרב לה!

אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן, מִשְׁכַּן הָעֵדֻת אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל פִּי מֹשֶׁה.. (לח פסוק כא')



מפרש רש"י: "המשכן משכן" [נאמר] פעמיים, רמז לבית המקדש שנתמשכן בשתי חורבנות על עונותיהן של ישראל!

המגיד מדובנא הטיב לבאר את העניין במשל נפלא: בעיר אחת גר עשיר גדול בעל נכסים ועסקים רבים. לאיש הייתה בת יחידה כלילת המעלות. חיפש העשיר חתן לבתו ומצא בחור מופלג בתורה וביראת שמים אלא שהיה הבחור עני  מרוד - בן עניים.
השכיל אבי הכלה להביט על מעלותיו של הבחור ונוכח לדעת כי אין כמותו בכל העיר, על כן גמר בליבו כי אותו ייקח לחתן. כעבור ימים אחדים נערכו התנאים ברוב פאר והדר. בעיצומה של השמחה פנה אביו של החתן אל אבי הכלה ושאל: מנהג מקובל בעת כתיבת התנאים, להתחייב על סכום כסף כביטחון לקיום התנאים, האם גם אתה יכול להתחייב כן? וודאי - השיב העשיר - אני מתחייב לתת סך של מאה זהובים (סכום עתק) כעירבון לקיום התנאים..

אחד הקרובים של העשיר שמע את השיחה, ושאל את חברו: "אני לא מבין מה קורה כאן?! מדוע אין העשיר גם הוא מבקש דמי ביטחון ממחותנו העני?!. "שוטה שכמותך" - השיב החבר - האם יתכן שהעני יצא מדעתו לבטל שידוך עם עשיר כזה?! האם צריך עירבון לכך?!

לימים, בטיפשותו, ביטל העני את השידוך!... וכן הוא גם הנמשל: המשכן הוא כעירבון שנתן הקב"ה לעם ישראל על קיום הבטחתו לבנות להם את המקדש השלישי שעתיד לבוא, אבל מבני-ישראל לא ביקש מאומה כעירבון, שהרי לא יעלה על הדעת שהם אלה שיפרו התקשרות כזו עם מלכו של עולם?!

וזהו מה שכתוב בנחמיה שמתוודה על חורבן בית המקדש (א ז'): "חֲבֹל חָבַלְנוּ לָךְ". אנו לקחו משכון מאת ה' (שמות רבה נא ג') אולם נתהפך הדבר ולא שמרנו את המצוות ואת החוקים ואת המשפטים אשר ציווה הקב"ה ע"י משה עבדו"...

העולם מכין את עצמו לביאת המשיח

לאחר פטירת 24,000 אלף התלמידים, עמד רבי עקיבא ושנה את התורה לחמשת תלמידיו הנותרים, וביניהם רבי שמעון בר יוחאי זיע"א. רואים אנו את המעט שאנו מבינים מספר הזוהר שחיבר, ומסוגלים אנו להבין את גודל ההפסד בפטירת כל תלמידיו הרבים של רבי עקיבא.

כותב רבי שמעון בר יוחאי:

וּבְשִׁית מְאָה שְׁנִין לִשְׁתִיתָאָה יִתְפַּתְּחוּן תַּרְעֵי דְחָכְמְתָא לְעֵילָא וּמַבּוּעֵי דְחָכְמְתָא לְתַתָּא, וְיִתְתַּקַּן עַלְמָא לְאָעֳלָא בִּשְׁבִיעָאָה. כְּבַר נָשׁ דְּמִתְתַּקַּן בְּיוֹמָא שְׁתִיתָאָה מֵכִי עָרַב שִׁמְשָׁא לְאֲעָלָא בְּשַׁבַּתָּא ...(זוהר פרשת וירא קלב)



תרגום: בשנת שש מאות שנה לאלף הששי (הת"ר – 5600) יפתחו שערי החכמה למעלה, ומעינות החכמה למטה. ויתכונן העולם להיכנס לאלף השביעי כבן אדם שמתכונן להיכנס לשבת.
הזוהר הקדוש אומר, שבשנת הת"ר שהיא שנת 5600 לבריאת העולם (לפני כ180 שנה), יפתחו מעיינות החכמה למטה, והעולם יתכונן להיכנס לאלף השביעי. (שהוא כנגד השבת. כל יום בבריאה כנגד 1000 שנה) כמו שאדם מתכונן לקבל את השבת, ודואג שהכל יהיה מוכן ומסודר, כך העולם יכין את עצמו לקבלת הגאולה. ועינינו רואות שלפני 180 שנה חל שינוי בעולם (המהפכה התעשייתית). אם עד אז כל ההמצאות והגילויים בעולם, היו לא כ"כ משמעותיים ובקצב נורמאלי, מתקופה זו ואילך, זה עלה בכמה וכמה דרגות. רכבות, ספינות, לוויינים, חלליות, מטוסים, תקשורת מכל העולם בזמן אמת. ואין סוף לידע ולהתחדשות. כל אדם שכיום מפתח מוצר, יודע שהוא זמני. כי תוך זמן קצר יוציאו משהו הרבה יותר משוכלל ומתוחכם. מהיכן כל פרץ הידע האין סופי הזה, שלא היה קיים בעבר?

מסביר הזוהר, שהעולם צריך להכין את עצמו לימות משיח, ולכן הקב"ה פתח שערי חוכמה למעלה, ובעקבות כך מתגברים מעיינות החוכמה למטה. כשאבותינו קראו את הפסוק בנביא: "וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה, אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ". פסוק שמבשר את החזרה לארץ ישראל, הם שאלו הרבה שאלות. איך יתכן שעיור, נכה, ואשה שבזמן בהריון, שלא יוצאים למסעות, יצאו למסע "יַחְדָּו" לארץ ישראל. ועוד מעל "נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ"?! איך זה יתכן? אך לאחר המצאת המטוסים, הכל מובן. כולם מגיעים "יַחְדָּו" לארץ ישראל "בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ". אבותינו שקראו את הפסוק: "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' ", לא הבינו איך זה יתכן שכל העולם יראה את קידוש ה' ברגע בוא המשיח. אך לנו זה מובן! לא לשווא המציאו את הלוויינים התקשורת  ומסכי  הטלוויזיה.

הכל קיים בכדי לקיים את דברי התורה, ולהכין את העולם לביאת המשיח במהרה בימינו אמן!



חידושי טכנולוגיה

"יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה"

כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הָעֲבֹדָה! (פרק לט' פסוק מב')


בפרשה זו מספרת לנו התורה על פקידת (ספירת) משקלי התרומות שהגיעו למשכן: משקל הזהב, הכסף והנחושת. עם ישראל מתנדב למשכן בלב רחב ותורם מכספו ומזמנו, וזאת בשל הסיבה שידעו את ערך המצווה העצומה של בניית המשכן והשראת השכינה בעם.

לפעמים תענוגות החיים מונעים מאתנו להתאמץ ולהשקיע בקיום המצוות, ואנו לא מבחינים בערך העצום שיש לנו מכל מצווה ומצווה בעולם הזה ובעיקר בעולם הבא.

מסופר על איש עסקים עשיר שיצא למסחר בארץ רחוקה.

יום חמישי, 20 בפברואר 2014

רק מי ששומר את השבת נקרא חי!

וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת (פרק לה' פסוק א' ב')



הפרשה שלנו (ויקהל) פותחת בציווי על קדושת השבת, אותה קדושת שבת שתמיד הייתה הקשר בין היהודי לבין בורא העולם, לב ליבה של היהדות. היא העדות לכך שהקב"ה ברא את העולם בששה ימים, ושבת ביום השביעי, וקידש אותו. ארז אותו בעטיפה יפה, ואמר למשה רבינו: "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם" (שבת י:). מתנה שהיא רק של ישראל!
כפי שאנו אומרים בתפילת שחרית: "ולֹא נְתַתּוֹ ה' אֱלֹקֵינוּ לְגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא הִנְחַלְתּוֹ מַלְכֵּנוּ לְעוֹבְדֵי אֱלִילִים, גַּם בִּמְנוּחָתוֹ לֹא יִשְׁכְּנוּ עֲרֵלִים, כִּי לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל נְתַתּוֹ בְּאַהֲבָה, לְזֶרַע יַעֲקֹב אֲשֶׁר בָּם בָּחָרְתָּ". אם הגויים רוצים יום מנוחה, הם יבחרו את יום ראשון, שישי או כל יום אחר (נבואה שהתגשמה להפליא, ראה מאחור), אבל יום השבת הוא של עם ישראל. רק לנו יש את הזכות במתנה הנפלאה הזו, שהיא מקור הברכה להכל!

יהודים בכל הדורות מסרו את נפשם ובלבד שלא יחללו ואף במשהו את קדושת השבת. "אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" (שמות לא' יג') אומר הקב"ה. ברגע שהיהודי שומר את השבת, זה סימן שהוא מחובר לבורא עולם. ואם אינו שומר? מגלה לנו התורה את דינו: "מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת" (שמות לא' יד')! וכי אדם שאינו שומר שבת דינו מיתה? מעשים שבכל יום מראים שאיש הישר בעיניו יעשה, ולאף אדם  לכאורה  אין נזק נראה לעין..

אלה  שברור לנו,  שהתכלית של העולם  היא  לאפשר בחירה לאדם. ואם הרשעים במעשיהם, היו ישר נענשים על פי מה שכתוב בתורה, כל הבחירה בעולם הייתה מתבטלת, ואפילו גויים היו יושבים בשבת בשילוב ידיים מחשש שיקרה להם נזק. אם כן, למה מתכוונת התורה באומרה: מחלליה מות יומת, אם בפועל אנו רואים שלרשעים לא קורה כלום!?

ישנו פסוק בנביא יחזקאל שאומר: "כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת, נְאֻם ה'.." (יח' לב'). האם  שייך להמית  את  המת? הרי הוא כבר מת! אז איך ה' אומר, כי לא אחפוץ במות המת? אלה אומר הפסוק: "כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה". זאת אומרת, שאדם יכול להפוך את מצבו ממת לחי, ולהפך מחי למת, והכל על פי מעשיו. שהקב"ה אומר על השבת: "מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת", הקב"ה מראה לנו את מצב האדם ברגע שהוא לא שומר את השבת - מות יומת. מוֹת בעולם הזה, ויוּמָת לעולם הבא.

ישנם אנשים שנראים לנו, שמחים רוקדים ושרים, ובפועל בורא העולם מחשיב אותם כמתים. איך אדם יכול להעביר 120 שנה, ולדעת שזה שמספק לו חמצן, נותן לו כח, ילדים ופרנסה, מחשיב אותו בכל רגע כמת???

איך אדם שנולד יהודי וקיבל כרטיס כניסה לעולם הבא, יכול להרשות לעצמו לבעוט בזכות הגדולה הזאת. "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ" (שמות לא' יד'), האדם במו ידיו מסלק מעצמו את נשמת היהודי שהייתה בקרבו, כמו שכותב הרמב"ם (ערובין ב' טז'): ש"מחלל שבת, הרי הוא כגוי לכל דבריו".

החפץ חיים נותן משל לדבר, על בעל חנות שנסע לחופשה, וסגר את חנותו למשך כמה ימים. בכל אותו שבוע, אנשים הגיעו וראו שדלת החנות סגורה, וכולם ידעו שזה עניין של כמה ימים עד שבעל החנות יחזור. וילד אחד שאל את אימו: אמא, אולי המוכר כבר לא רוצה למכור בחנות? אולי הוא עזב לתמיד?? אמו ענתה לו בביטחון גמור: בני, ברגע שהשלט מעל החנות עדיין מתנוסס לו, ועדיין מודיע על תכולת החנות, אנו יודעים שהחנות עדיין פעילה, והמוכר ישוב בעוד יום או יומיים. אך ברגע שהמוכר יסיר את השלט שקבוע מעל החנות, בידוע שעזב את חנותו, אינו מתכוון למכור יותר, ואולי מישהו אחר יתפוס את מקומו..

החפץ חיים אומר לנו בכאב, שהשבת היא השלט שמתנוסס מעל ומעיד, אני יהודי!

אם אדם מועד בשאר המצוות, הוא כמו אותו מוכר שהלך לכמה שעות או כמה ימים, ואח"כ יחזור למקומו. אך אם אדם אינו שומר את השבת, הרי הוא כמסיר את השלט המעיד על היותו קשור לבורא העולם.

אומר הנביא יחזקאל: "שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים, וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל" (לג' יא')! אדם ששב מדרכיו הרעים ומשנה את מעשיו, הוא יכול לשנות את הכל. לפני כמה רגעים הוא היה חשוב כמת בעני בורא העולם, והנה הוא בזכות מעשיו הופך לחי! אומר בורא העולם: כשאתה שומע בקולי, אתה נחשב חי. אבל אם אתה נסחף אחרי הזרם, רק נראה שאתה חי. חז"ל אומרים שזה כמו הדגים שמתים בים. מהצד נראה לך שהם חיים, אבל הם רק נסחפים עם הזרם. ברגע שתראה דג ששוחה גם נגד הזרם, אז אתה יכול להיות בטוח שהוא באמת חי!

 שהאדם הולך אחרי האמת של ה', ולא על פי הסביבה החופשית שבה גדל עם חבריו ומוריו, הוא זה שזוכה להיקרא חי.



"וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּֽוֹם" (דברים ד' ד').