יום רביעי, 4 בנובמבר 2015

מבקשים עוד ניסיון !

וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה מֵאָה שָׁנָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְשֶׁבַע שָׁנִים שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה. וַתָּמָת שָׂרָה בְּקִרְיַת אַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן בְּאֶרֶץ כְּנָעַן. וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ! (פרק כג'פסוק ב')


"וַיָּבֹא אַבְרָהָם לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ". אמרו במדרש (בראשית רבה נח'): מהיכן בא אברהם? "מהר המוריה בא"! הוא הגיע לאחר מעמד עקידת יצחק. ולשם מה צריך המדרש לספר לנו מהיכן הגיע אברהם? אלה ללמד אותנו כמה גדולה הייתה שרה אימנו שגִדלה בן כמו יצחק, שהיה מוכן למסור את נפשו למען הקב"ה.

וכותב רש"י: שנסמכה מיתת שרה לעקידת יצחק, לפי שעל ידי בשורת העקידה, שנזדמן בנה לשחיטה וכמעט שלא נשחט, פרחה נשמתה ממנה ומתה.

נחשוב לרגע מנקודת המבט של אברהם אבינו. צועד הוא לעבר הר המוריה בכדי להעלות את בנו לעולה לפני ה'. השטן נדמה להם בדרך כנהר גועש שמאיים להטביע אותם אך עומדים הם בכל הניסיונות והמעכבים. הרגשה של פחד, ציפייה וחוסר ודאות לגבי העתיד. אך אין זמן לחשוב.. מגיעים הם אל ההר, והמזבח נבנה במקום המיועד. יצחק מבקש מאביו לקשור אותו אל המזבח בחוזקה. ואז ברגע האחרון בעוד אברהם מניף את ידו, נשמעת קריאה: "אַבְרָהָם אַבְרָהָם!" עצור! כל זה היה ניסיון אחד גדול! "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה!" אברהם מופתע, אך מתעשת במהרה ומחליף את קורבנו באיל שהסתבך עם קרניו באחד העצים, ובא לציון גואל! אנחת רווחה... הדבר הבא שאברהם חושב עליו הוא להגיע כבר לביתו, לרוץ לשרה אשתו ולספר לה: "אל תשאלי!? איזה ניסיון ענק עברנו... הדרך הקשה, השחיה בנהר, גלים איימו להטביע.. המלאך שהגיע ברגע האחרון..." מגיע הוא אל מפתן הבית, ואז מתברר לו שאשתו האהובה נפטרה מצער ברגע ששמעה על העקידה.. אך ורק בגלל שקיים את רצון הבורא... איזה מפח נפש, איזה צער...

נדמה שניסיון זה, גדול בצערו מהניסיון הקודם. הרי רק רציתי לעשות את רצונו של הקב"ה. למה זה מגיע לי?! חז"ל על מקרה דומה מַּשְׁלוּ משל "לעבד שבא למזוג כוס לרבו,  ושפך לו קיתון על פניו" (סוכה כח:).  לכאורה  זה אותו מקרה.  אברהם אבינו  השכים לעשות  את רצון קונו, אך קיבל בחזרה דלי של מים צוננים בפניו.. אדם משקיע מזמנו ומכספו בכדי לקיים מצוות צדקה. חונה הוא את רכבו וממהר להעניק את התרומה הנדיבה עם כל הכוונות והייחודים. שש ושמח בשמחתה של מצווה חוזר הוא לרכבו, והנה על השמשה ממתין דוח חנייה של 500 שקלים. איפה הצדק? ולמה דווקא עכשיו?

מלמד אותנו הרמח"ל (רבי משה חיים לוצאטו) בספרו מסילת ישרים  (פרק א').  "כי כל עניני העולם בין לטוב בין למוטב (נראה כרע), הנה הם ניסיונות לאדם" עכ"ל.

מציאות האדם בעולמו היא תמיד להיות "בוחר". זה מה שמייחד אותנו משאר הנבראים הפחותים שיש בעולם. יש בנו נשמה טהורה, ואותה נשמה היא זאת שנותנת לנו את אפשרות הבחירה. בלעדיה יש רק גוף, ואין משהו נוסף.

אך ברגע שניתנה הנשמה, פה נדרש האדם להחליט, את מי אני מפנק? במה אני משקיע יותר, בגוף או בנשמה...? והבחירה הזאת קיימת בכל רגע ורגע, מיום שבו אדם עומד על דעתו, ועד לרגע שבו הוא מחזיר את נשמתו לבוראה. ברגע שאדם עומד בניסיון אחד, ניסיון נוסף נמצא מעבר לפינה. אין רגע דל! אדם שחפץ לקיים את מטרת ייעודו בעולם בצורה מושלמת, צריך לדעת שהוא נמצא בפסגת היעוד שלו ברגע שהוא "בוחר". ללא בחירה האדם מאבד את מטרת תפקידו בעולם. ושיהיה ברור! האדם יכול לברוח מתפקידו ולהימנע מבחירות [קשות] בחייו. יבחר הוא תמיד בקל ובלא מחייב, ישמע לגופו התאב תמידית, ויזניח את נשמתו שצעקותיה הופכות חלשות ולא נשמעות יותר ויותר. יתפח לעצמו על השכם על כך שיש לו "לב טוב[?]" ו"מידות טובות[?]". וימתין הוא למועד הגשת המבחן ("כִּי גָז חִישׁ וַנָּעֻפָה"). אך אדם שמבין את מטרת בואו לעולם, יחפש את הניסיון, כי מבין הוא שמטרת הניסיונות היא: "לְמַעַן עַנּוֹתְךָ וּלְמַעַן נַסּוֹתֶךָ לְהֵטִיבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ" (דברים ח טז'). גודל הטובה באחריתו של האדם נמדדת על פי המבחנים שהוא עבר. אתה מגיע לשלמות יותר גדולה ע"י כך שאתה עומד בעוד ניסיון. "אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" (איוב ה ז')! אם אדם לא מרגיש שהוא נמצא בניסיון, הוא מבזבז את זמנו לריק.

אתה מרגיש שאין לך ניסיונות, שאתה לא "בוחר"? תאתגר את עצמך... מתי אתה קם לתפילה? אתה יכול להקדים ברבע שעה ולהניח תפילין כמו בן אדם? הנה לך ניסיון. אתה יכול להגיע שמח לבית לאחר יום עבודה? הנה לך ניסיון. תחפש את הניסיונות, כי זהו תפקידך בעולם הזה! אברהם אבינו מבין זאת היטב. מגיע הוא לאחר העקידה, מבין שהנורא מכל קרה, יודע הוא שזה עוד ניסיון.  עוד אירוע שבו הוא נדרש לבחור איך להתנהג..  איך  להגיב.. והרי לשם מה הוא פה? לא יכעס ולא יהרהר כלפי מידותיו של הקב"ה. לא יתלונן    למה זה  מגיע לי?!  אלה  ישב  "לִסְפֹּד לְשָׂרָה וְלִבְכֹּתָהּ"  כי כך  צריך  לעשות.

רק כך אנו מקיימים את היעוד שלנו בתור בני אדם, בוחרים בלבחור!

15 דברים עתידין בני ישמעאל לעשות באחרית הימים!

רבי ישמעאל אומר: חמשה עשר דברים עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים!  (פרקי דרבי אליעזר פרק ל)


הקטע הבא מפרקי דרבי אליעזר (רבי אליעזר בן-הורקנוס, רבו של רבי עקיבא) מפרט חמישה עשר דברים שעתידים להתרחש בזמן שבני ישמעאל יהיו בארץ ישראל בתקופת אחרית הימים:

א. ימודו הארץ בחבלים – חבלים הם כלי מדידה. מרמז על תוכנית החלוקה של ארץ ישראל, שהם יטענו לבעלות על כל מטר.תוכנית החלוקה

ב. יעשו בית הקברות למרבץ צאן ואשפתות – יהפכו בתי קברות בארץ למרבץ צאן ואשפתות, ובעיקר בהר הזיתים שנקברו בו יהודים עוד מימי בית ראשון ושני. כך זה נראה בתקופת שלטון הירדנים ואף היום.

חילול קברים

קישור מהאתר "לדעת"

קישור מאתר "קול חי"

ג. ומדדו בהן ומהן על ראשי ההרים – שברי המצבות של הקברים שבהר הזיתים שמשו למרבה הכאב לשימושים שונים לצורך גדרות ולסלילת דרכים.

ד. וירבה השקר – בני ישמעאל לא מפסיקים לשקר לעולם על מנת להצדיק את מעשיהם ולקדם את עצמם פוליטית.

השקרים של אבו מאזן

ה. ויגנז האמת – כל אחד והאמת שלו, והאמת של התורה נעדרת (עדרים עדרים – סנהדרין צז.)

ו. וירחק חק מישראל – מערכת החק יעלימו עין מהפשעים של בני ישמעאל. בעת שנציגים מבני ישמעאל אפילו ישבו בכנסת.

ז. ותרבה עונות בישראל שני תולעת כצמר – עם ישראל יהיה באותה עת במצב של "שני תולעת כצמר" הפוך ממה שצריך להיות ביום הכיפורים. (אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ, אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ (ישעיהו, א י"ח)).

ח. ויקמל הנייר והקולמוס – ויוחלפו ע"י התקשורת והמחשבים. ובנקל יוכלו הישמעאלים להעביר את דת המרצחים שלהם לכל מקום בעולם.

הסתה ערבית

ט. ויפסל סלע מלכות – כל ערך המטבעות יושפע ממחיר הנפט של בני ישמעאל.

י. ויבנו הערים החרבות – יבנו את ערי ישראל שהיו חרבות 2000 שנה לאחר הגלות – עבודה ערבית.

יא. ויפנו הדרכים – יסללו הכבישים בארץ.

יב. ויטעו גינות ופרדסים – יעבדו בגינות ובפרדסים.

יג. ויגדרו פרצות חומות בית המקדש – הוואקף ועבודותיו בהר הבית (ואין פוצה פה!).

עבודות בהר הבית2

יד. ויבנו בית בהיכל –בניית כיפת הסלע מעל אבן השתיה. בדיוק במקום ההיכל, היכן שהיה בעבר קודש הקודשים.

אבן השתיה

טו. ושני אחים יעמדו עליהם נשיאים בסופן – לא ברור עדיין.

     ובימיהן יעמוד צמח (משיח) בן דוד.


ועוד היה ר’ ישמעאל אומר: שלוש מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, שנאמר "כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ. מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה (א) וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה (ב) וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה (ג)" (ישעיה כ"א, טו), ואין חֲרָבוֹת אלא מלחמות.. ומשם בן דוד יצמח ויראה באבדן של אלו ואלו, ומשם יבוא לארץ ישראל.. עכ"ל.

יש לציין שנבואה זו נכתבה לפני יותר מאלפיים שנה בזמן שבני ישמעאל לא היו יותר מקומץ נודדי מדברות. ודאי שאף אחד לא העלה על הדעת אז, שהם יהיו דומיננטיים באחרית הימים, ויבנו את כיפת הסלע בדיוק במקום קודש הקודשים, ושהם אלו שיבנו לנו את כל הבתים והכבישים במדינה.

שבעזרת ה' יתקיים בהם גם הסימן האחרון (15), ותושלם זכותם הזמנית על אדמתנו. ונזכה לראות את משיח צדקנו בקרוב!

 

תעזור לי לעזור לך...

וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ, וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ.. (פרק כג' פסוק ב')


רבינו יוסף חיים  ה"בן איש חי" שואל: מדוע נאמר בפסוק פעמיים וילך? "וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו וַיֵּלֶךְ, וְכָל טוּב אֲדֹנָיו בְּיָדוֹ וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ".

ומסביר על פי רש"י שכותב: "היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הארץ" (כד מב'). ומסביר ה"בן איש חי" (עוד יוסף חי) שמסיבה זו נאמר בפסוק פעמיים המילה "וַיֵּלֶךְ". ללמד שאין דרך לעשות נס בפומבי. ולכן הייתה הליכה ראשונה, שהיתה הליכה רגילה במאמץ וללא קפיצת הדרך. ולאחר מכן קפצה לו הדרך, וזו ההליכה השנייה. ללמדך שגם שלכל פעולה שנעשית לשם שמים, מתרחשת סיעתא דישמיא, עדין צריך האדם לפעול בעצמו במאמציו וכוחו בכדי שהוא יקבל את העזרה מלמעלה!

ולכן אם אדם רוצה לחזור בתשובה ולהתקרב אל הקב"ה, עליו לדעת שאם הוא לא יפעל מלמטה בעצמו בתחילה, הוא לא יזכה לקבל עזרה מלמעלה. אך ברגע שיפתח פתח כפתחו של מחט שיעיד על רצונו, יקבל הוא עזרה גדולה מלמעלה, ויפתח לו הקב"ה פתח כפתחו של  אולם!

וקשרתם לאות על ידיך !

וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם, נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם (פרק כה' פסוק ו')


היום שאנו מסתכלים על כל ההיסטוריה שעברה מאז תקופתו של אברהם אבינו, יכולים אנו לראות שהרבה מאוד מושתת על אותם דעות שאברהם אבינו הנחיל לעולם.

כמובן שביהדות המקורית. אך גם דת הנצרות בסיסה הוא היהדות. ואף האמונה באל אחד שאותה לימד אברהם אבינו, שמיושמת כיום בדת האסלאם. מעבר לכך גם תורת המזרח הרחוק, גם היא מקורה באברהם אבינו.

נאמר בפרשתנו:"וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם, נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת" (כה' ו'). ומהם אותם מתנות שנתן להם? פירשו רבותינו (סנהדרין צא.) "שם טומאה מסר להם".

כלומר חכמה מסוימת שניתן להשתמש בה אף בטומאה. כי הרי נכתב: "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק". יצחק שיודע להתקדש ולשמור את עצמו בטהרה, הביא לו את חכמת וסודות התורה, שככל שאדם יותר מתקדש ועולה, כך משיג חכמה יותר אדירה. ואילו לבני הפילגשים נתן להם שם של טומאה, כי ידע אברהם שלא יוכלו לשמור עצמם בקדושה. לאחר מכן שלח אותם "קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם" לארצות המזרח (קדם). ומעניין כי עד היום, החכמה העיקרית במזרח נקראת ''אברהמה'', והכוהנים שלהם נקראים ''אברהמינים'' (נגזר מן השם אברהם). ככל שאדם יותר יתעמק בחוכמת המזרח, יבחין הוא שישנם המון דברים מקבילים בתורת הנגלה, ואף בתורת הנסתר שנגזרו ממקורם ביהדות.

למשל, ידוע בתורתנו שלכל אדם יש 248 איברים ו-365 גידים. שהם כנגד רמ"ח – מצוות עשה, ושס"ה – מצוות אל תעשה. את 248 האיברים ניתן לזהות בגוף האדם, אך מהם 365 הגידים?

על פי הרפואה הסינית, האנרגיה זורמת בערוצים הנמצאים בגוף הנקראים מרידיאנים. אנרגיה זו נותנת לאיברים את היכולת ואת האפשרות לתפקד כראוי. על פני הגוף ישנן נקודות מסוימות, לאורך כל ערוצי האנרגיה, נקודות שטיפול בהן באמצעות דיקור, עיסוי או חימום, גורם לשינויים באותם ערוצים. המעניין הוא שעל פי החוכמה הסינית ישנם 14 מרידיאנים, שהם בעלי 365 נקודות דיקור, שמתוכם ניתן להשפיע על האדם. מקביל ל 365 הגידים שכנגד מצוות ה"לא תעשה".

והנה בירחון הרפואה הסינית בשם journal of Chinese medicine שכל מי שמחשיב את עצמו בנושא הדיקור הסיני בעולם מנוי עליו, יצא בפרסום מיוחד ופשוט מדהים!!

המאמר המרכזי בגיליון מספר 70 של הז'ורנל עוסק לא פחות ולא יותר בתפילין של העם היהודי. המאמר קובע נמרצות כי נקודות המגע והלחץ של תפילין של ראש ותפילין של יד מכסות בדיוק את אותן הנקודות שעל ידי דיקור בהן במחטים "ניתן לרומם את הרוחניות ולטהר את המחשבה".

עד כמה הם יוכלו לרומם את עצמם בעזרת "שם של טומאה" אנחנו לא יודעים, אך יהודי שמניח תפילין בקדושה, צריך לדעת לבטח שמרומם הוא את רוחו ואת נשמתו בכך שמקיים את מצוות הבורא.

תפילין 1תפילין 2

 

 

פן אשבע, ושמנתי...

גֵּר וְתוֹשָׁב אָנֹכִי עִמָּכֶם! תְּנוּ לִי אֲחֻזַּת קֶבֶר עִמָּכֶם וְאֶקְבְּרָה מֵתִי מִלְּפָנָי. (פרק כג' פסוק ד')


הייתכן שאברהם אומר שהוא גם גר וגם תושב?! הרי אלו הם שני הפכים גמורים! הגר הוא עראי, והתושב קבוע...

בעניין זה אמרו חז"ל: העולם הזה הוא פרוזדור בפני העולם הבא, אם האדם מבין שהוא גר [זמני] בעולם הזה, הרי הוא תושב לעולם הבא ומובטח לו חיי נצח. אך אם חלילה אדם מרגיש תושב בעולם הזה, הרי לעולם הבא הוא גר... יוצא אם כן שההנאה כאן היא על חשבון העולם הבא...

משל למה הדבר דומה, לשועל שעבר על יד כרם ענבים ורצה להיכנס לתוכו, אך גדר הייתה סביבות הכרם ולא ניתן היה להיכנס. ריח הענבים היה משכר והשועל לא ויתר הוא הלך מסביב לכרם ומצא חור בגדר. רצה השועל להיכנס דרך החור, אך שמנמן הוא ולא יכול להיכנס. מה עשה השועל? צם שלושה ימים עד  שרזה והצליח להיכנס דרך הפרצה.

ישב לו השועל בכרם שלושה ימים, מרוב התלהבות אכל מן הענבים ללא הפסקה עד שהשמין כבתחילה... לאחר שאכל, שבע ודשן ניסה השועל לצאת דרך החור ולא יכל...

מה עשה? צם שוב שלושה ימים עד שחזר לממדיו הראשונים לפני שנכנס., ויצא.

הפך השועל את פניו אל הכרם ואמר: "כרם, כרם! מה הועלת לי? רעב נכנסתי ורעב יצאתי..."

- מה שועל חכם היה צריך לעשות? אילו היה חכם באמת היה מוציא את הענבים אל מחוץ לגדר, יוצא ואוכל כאוות נפשו בזמנו הפנוי...

והנמשל פשוט: אדם משקיע בעולם הזה ושוכח שזה פרוזדור בפני העולם הבא. צריך להשקיע כאן כדי לצאת אם משהו...

אדם שנכנס לכרם של העולם הזה ויוצא כלעומת שבא, אינו אלא כאותו שועל שוטה... רק מצוות ומעשים טובים נשארים לעולם הבא!.

יום חמישי, 29 באוקטובר 2015

לשאול, או לא לשאול, זו השאלה!

אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר, וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָּה. כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה! (פרק כב' פסוק יב')


נאמר במשנה באבות (ה ג'): "עשרה ניסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם, להודיע כמה חיבתו של אברהם אבינו עליו השלום". ורבי עובדיה מברטנורה מפרט: אחד, אור כשדים, שהשליכו נמרוד לכבשן האש. שני, לך לך מארצך. שלישי, ויהי רעב. רביעי, ותוקח האשה בית פרעה. חמישי, מלחמת המלכים. שישי, מעמד בין הבתרים, שהראהו שעבוד מלכיות. שביעי, המילה. שמיני, וישלח אבימלך ויקח את שרה. תשיעי, גרש האמה הזאת ואת בנה. עשירי, העקידה.
הקב"ה מנסה את אברהם אבינו בעשרה ניסיונות, ולאחר שאברהם אבינו עומד בכולם, מקבל הוא חותמת מבורא העולם שמוסר לו: "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה"! עכשיו לאחר ניסיון העקידה האחרון יודע אני שאתה באמת ירא שמים! וצריכים אנו להבין את ניסיון העקידה, דבר שישפוך אור על שאר הניסיונות, ויסביר לנו מדוע ובאיזו דרך אברהם מקבל את החותמת על כך שעמד בכל המבחנים.
השאלה היא, מדוע ניסיון העקידה אכן היה ניסיון לאברהם? הרי אם בורא העולם מצווה אותי "קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ!" (כב ב'). אומנם זה נשמע ציווי קשה מאוד ולא נתפס על פי כל אמת מידה אנושית, אך בורא העולם פנה אלי וציווה אותי! האם אני בכלל יכול להתנגד?? ואם נאמר שאני לא רוצה ואני מתנגד... הרי מי שברא את העולם ונתן לי חיי ואת חיי בני, לא פשוט הוא שברצונו ייתן לנו את חיינו וברצונו ייטול מאתנו את הפיקדון?? ואם אני לא אדאג לכך שבני יעלה לעולה, יש לבורא העולם את הדרכים שלו...
כלומר, הניסיון של אברהם הוא לא, האם עוקדים את יצחק או שלא! הרי בורא העולם ציווה, אין כל כך ברירה. אלה הניסיון הוא באיזה דרך עושים את הציווי. האם ברגע הציווי אני מתחיל להרהר על מה שהרגע שמעתי, או שאני מבין ש"אין להרהר אחר מידותיו של הקב"ה" (בבא קמה קיא.).
משה רבינו פונה אל הקב"ה לאחר שנשלח אל ארמון פרעה ואומר: "לָמָה הֲרֵעֹתָה לָעָם הַזֶּה לָמָּה זֶּה שְׁלַחְתָּנִי? וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה לְדַבֵּר בִּשְׁמֶךָ, הֵרַע לָעָם הַזֶּה וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ!" (שמות ה כג') טענה הגיונית. משה שם לב שמרגע שהוא הפך להיות המטריד האישי של פרעה, רק נהיה רע לעם ישראל, ושום גאולה לא נראית באופק. עונה לו על כך הקב"ה: "חבל על דאבדין ולא משתכחין! הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי ולא הרהרו על מדותי ולא אמרו לי מה שמך,. ואתה אמרת לי מה שמך בתחלה, ועכשיו אתה אומר לי וְהַצֵּל לֹא הִצַּלְתָּ אֶת עַמֶּךָ?"..(בבא קמה קיא.) הקב"ה בא בטענות למשה על חוסר התמימות. משה רואה איך הדברים לא מסתדרים בצורה הגיונית וחש צורך לשטוח את ספקותיו מול בורא העולם. ואילו לעומתו אברהם רואה שהכל הולך הפוך ממה שהקב"ה אמר לו בתחילה, ולא פוצה את פיו ולא מהרהר אחר דיבורו של הקב"ה.
הגדולה של אברהם אבינו היא שאף שברגע שלפני כן הקב"ה אומר לו "כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע" (כא יב'). ועתה הפקודה היא "הַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים" (כב ב'). והוא לא שואל את השאלה שאולי מתבקשת [לאנשים כמונו]: איך זה יתכן?!? יודע הוא לבטח שאם הוא מקריב את הבן שלו הוא הורס את כל המוניטין שלו בתור מחזיר בתשובה מפורסם, ועדין אין לו איזה הרהור.. זאת גדולה! ועל כך אברהם אבינו מקבל את החותמת של "עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹקִים אַתָּה!".
היהדות מעודדת לשאול שאלות, לברר ולהתעניין. כל הספרות של התורה שבעל-פה שלנו מבוססת על שאלות ותשובות. החל מהגמרא שמבררת לעומק כל נושא ונושא בעזרת שאלות, וכלה בשו"תים שנכתבים עד ימינו אנו. לכולם ברור שברגע שאדם שואל שאלה, הוא מחכה לקבל תשובה. ולכן במנגנון הלימוד של התורה שקיבלנו מאבותינו, קיים ומתעורר רצון לשאול שאלות, בכדי שכך נוכל לברר לעומק ולהשיג את התשובות. אך זאת עלינו לדעת שכמו שאדם חולה הנמצא בחדר טיפול נמרץ, לא מתחיל לשאול מהם הרכיבים של כל תרופה ותרופה שמגישים לפניו כי צריך הוא לקבלם בדחיפות ונשקפת סכנה לחייו, כך אדם צריך בראש ובראשונה להשלים את עצמו מבחינת קיום המצוות ואח"כ יברר את טעמם בכדי להעשיר את ידיעותיו, ואף לעורר את עצמו לקיים את המצווה בדבקות לאחר שמבין את טעמה. אז גם אם אדם אינו מבין את טעם המצווה, וגם אם לפעמים אדם חושב שההלכה ששמע היא "מוגזמת", והוא לא זוכר שנהגו כך במשפחתו. במקרה כזה צריכים אנו ללמוד מאברהם אבינו, "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה'" (יא ד'). ברגע ששומעים את דבר ה', מתחילים ללכת. לאחר מכן יש לנו את כל האפשרויות בכדי ללמוד את עומקן של המצוות ואת טעמיהן, ואחרי המעשים ימשכו גם הלבבות.

 

עוד עשרה, וסדום לא הייתה נחרבת!

וַיֹּאמֶר- אַל נָא יִחַר לַאדֹנָי וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה? וַיֹּאמֶר- לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה! (פרק יח' פסוק לב')


אברהם אבינו פונה אל הקב"ה בבקשה להציל את תושבי סדום, לאחר שהתורה מעידה עליהם: "וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד"! (פרק יג' יג')

אברהם טוען כלפי ה' שלא ראוי להשמיד את כל העיר בעוד יש בקרבה לפחות 50 צדיקים. וה' עונה לו שאכן הוא לא היה משחית את העיר אם היו שם 50 צדיקים, אך אפילו 50 צדיקים אין בעיר סדום.

אולי 45 צדיקים, ממשיך אברהם.. מה לא יספיקו 45 צדיקים להגן על כל העיר? עונה לו הקב"ה שאכן אם יש 45 צדיקים, סדום לא תיחרב, אך גם 45 צדיקים אין בנמצא.

אולי 40? ממשיך אברהם..

אולי 30? טוב, המצב מאוד קשה, אך בטוח יש לפחות 20!?. מה לא?!

"אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה"? שואל אברהם. אך גם על כך עונה לו הקב"ה שאם יש בסדום עשרה צדיקים, סדום לא תיחרב, אך אין שם אפילו עשרה צדיקים...

מספיק שהיו עשרה אנשים שהיו עושים את רצון הבורא, וההרס והחורבן של עיר שלימה היה נמנע! אך "אַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד", "תרבות" ללא מוסר וללא מידות.

נתאר לנו מצב שהיה שם מבנה רעוע עם מניין אנשים שהיו יושבים ולומדים תורה, היו פונים הם איש לרעהו ואומרים: "תראה את הבטלנים האלה." "למה הם לא הולכים לעבוד?" "יושבים ולומדים על חשבון משלם המיסים"... "בואו נגרום להם לצאת לעבוד, נבטל להם את קצבת הילדים, שלא יהיו כמוהם חלילה!"...

מה שלא הבינו אנשי סדום זה, שאם היו להם עשרה כאלו, סדום לא הייתה נחרבת!...

צריכים אנו להעריך ולהוקיר את אותם אנשים שלומדים וקובעים עיתים לתורה, כי בזכותם נמנעים הרבה צרות גזרות ועוגמת נפש מעם ישראל, כל אחד נוסף, והזכות שלנו גדלה.

לסדום לא היה את הזכות להינצל, צריכים אנו ללמוד מכך, ולהתאמץ ולעמול עבור הזכות שלנו.